סנופקין והקידמה

באחד הימים הלך לו סנורק על שפת הנחל, ומצאו לסנופקין כשהוא יושב בנחת ודג דגים.
"מדוע אתה מכלה כך את זמנך לבטלה, סנופקין?" שאל סנורק.
"וכי מה רוצה אתה שאעשה?" שאל סנופקין.
"בזמן שאתה יושב פה ודג דגים, כבר יכולת לסיים תואר בפיזיקה!" אמר סנורק.
"ומה אז?" שאל סנופקין.
"ואז היית יכול לעשות גם תואר שני ושלישי, ולהיות חלק מחזית המחקר המדעי!" אמר סנורק.
"ומה אז?" שאל סנופקין.
"ואז היית יכול לגלות את כל סודות היקום, ולחקור את החלל, ולהנחית חלליות על כוכבי שביט, ולבנות מושבות על פלנטות רחוקות, ולמצוא משאבים ומקורות אנרגיה עצומים, ולהקים אימפריה בין-גלקטית, ולנהל מלחמות עם גזעים אחרים של חייזרים, ולהגיע לנקודת הסינגולריות, ולהתמשק עם מחשבים, ולהפוך את עצמך לרובוטריק, ולנצח את המוות עצמו, ולשלוט על המרחב והזמן, ולעצב את היקום כרצונך!".
"ומה אז?" שאל סנופקין.
"ואז… ואז יהיו לך מיליארדי נחלים במיליארדי עולמות שתוכל לשבת לידם בנחת ולדוג דגים!".
סנופקין הרהר בכך לרגע.
"זה בסדר", הוא אמר. "אני מאושר עם הנחל הזה".
הסיפור לעיל מובא בדרך כלל בהקשר של רדיפת ממון וכוח, אבל באותה מידה אפשר להפנות את הביקורת שבו כלפי המרדף אחר הקידמה המדעית. בשבוע שעבר, למשל, התבשרנו בקול רעש גדול על מאורע היסטורי, בו הצליח האדם להנחית לראשונה חללית על כוכב שביט. משאבים ומאמצים עצומים הושקעו בפרויקט הזה. ואחרי כל ההתלהבות והחגיגות, עולה ונשאלת השאלה: "ועכשיו מה?". אז נניח שנחתנו על כוכב שביט, וכבשנו את שביל החלב, ופיתחנו טיסה מעל מהירות האור, והקמנו מושבות בכל הגלקסיות ברחבי היקום. אז מה? מה זה נתן לנו? הטכנולוגיה התקדמה כל כך הרבה בשנים האחרונות – אבל לאן אנחנו התקדמנו?
לפני שנמשכים אחרי ההתלהבות מהמחקר והגילויים המדעיים, מן הראוי לעצור ולשאול מהי תכליתו של המדע. האם מטרתו היא השגת ידע לשמה? להעניק לאדם כוח? לתת לו סיפוק ואושר? התשובה שתינתן לשאלה תשפיע על כיוון המחקר והפיתוח, ותקבע האם למשל באמת ראוי לשפוך מיליארדים על חקר החלל, או שמא כדאי להשקיע בכיוונים אחרים דווקא. כך לדוגמא, ד"ר מאט טיילור, מהמדענים העומדים מאחורי הנחיתה על השביט, הופיע לראיון כשהוא לבוש בחולצה שעליה מצוירות נשים ערומות, וספג על כך ביקורת קשה עד שנאלץ להתנצל. אולי היה עדיף להשקיע יותר כסף בחינוך לצניעות וכבוד לגוף האדם, מאשר בטיסות לחלל. אין טעם לכבוש את הגלקסיה אם נשארים בהמות.
הרב סולובייצ'יק, במסה "איש האמונה הבודד", דיבר על שני טיפוסי אדם. האחד מהם רואה את ייעודו בכיבוש הטבע ושליטה ביקום, ואילו השני מוצא את מקומו בתחום הרוחני והפנימי יותר. נראה שהאדם הראשון השתלט במידה רבה על החברה בימינו, וקולו של השני בקושי נשמע. אם נשאל במה התקדמה האנושות לאורך שנות קיומה, התשובה היחידה כמעט תהיה קשורה להתפתחות הטכנולוגית. בכל הקשור למוסר, למידות טובות, לערכים, לעומק רוחני, לבריאות נפשית וכן הלאה – לא ברור בכלל אם חלה התקדמות משמעותית, ובמקרים רבים קיימת אפילו נסיגה. וגם הקידמה הטכנולוגית עצמה גובה מחירים. על כמה המצאות אפשר לומר בבירור, שהתועלת בהן רבה על הנזק? חוץ ממה שקשור לפיתוח תרופות ורפואה, קשה למצוא חידושים טכנולוגיים שלא גבו מחיר כבד מהאנושות לצד התועלת שבהם.
אני לא אומר שצריך לעצור את הקידמה המדעית. אבל כן צריך לעצור ולחשוב לאן רוצים להוביל אותה, במקום לתת לה להוביל אותנו. יהיה זה עצוב אם נכבוש את כל היקום רק כדי לגלות שבעצם מה שרצינו זה לדוג דגים בנחל של סנופקין. (ויצא תשע"ה)