הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')לו הכיר התובע בבית הדין בהאג את אמרותיו של רשב"י, שיום ההילולה שלו במוצ"ש הקרוב, היה בוודאי משלב כמה מהן בתביעתו נגד קברניטי מדינת ישראל. רשב"י אמר כמה אמרות חריפות שמשקפות יחס שלילי לנוכרים, כגון "בידוע שעשו שונא ליעקב", "אתם קרויין אדם, ואין נכרים קרויין אדם", וכן האמרה: "טוב שבגויים הרוג", שרלוונטית במיוחד לענייננו ובה נתמקד הפעם.
אמרה זו כבר שימשה פעמים רבות בעבר נשק בידי שונאי ישראל, שניסו להציג את עם ישראל ודתו כמתנכרים ותוקפניים כלפי שאר המין האנושי. חכמי ישראל הציעו לה פירושים שונים, ובאופן כללי אפשר לסווגם לשתי גישות: הגישה המצמצמת והגישה ההיסטורית.
הגישה המצמצמת מופיעה כבר במקורות הראשוניים, שסייגו אמירה זו לשעת מלחמה בלבד (מסכת סופרים טו, התוספות ע"ז כו ב עפ"י הירושלמי). גם בשעת מלחמה המלצת רשב"י להרוג מכוונת, לפי הפרשנים, למי "שהוא נלחם עימך ובא כנגדך להורגך", ודבריו הובנו כניסוח אחר של העיקרון: "הקם להורגך השכם להורגו" (רבינו בחיי, שמות יד, ז). בכל מצב אחר שרירים וקיימים גם כלפי גויים הציוויים: "לא תרצח" ו"שופך דם האדם דמו יישפך", כפי שכתב הרב שמואל יצחק הילמן, חותנו של הרב הרצוג ('אור הישר' עה"ת).
הרב מ"מ כשר הוכיח מהסיפא של האמרה על הרישא שלה, שכוונתה דווקא לרשעים מסוכנים. העצה "טוב שבנחשים רצוץ את מוחו" היא לדבריו דבר פשוט וברור, ומה בא רשב"י ללמדנו? אלא מדובר בסוג אנשים שהם נחשים שאסור לסמוך עליהם, כאלה שנאמר עליהם כל המרחם על אכזרים, מתאכזר על רחמנים (תורה שלמה, שמות ט, כ).
פרשנות מצמצמת נוספת לדברי רשב"י מדגישה שלפי גרסת רש"י, הוא אמר: "כשר שבמצרים הרוג", והתכוון בדבריו דווקא למצרים של אותו הדור ששעבדו את ישראל והתאכזרו אליהם במיוחד, ולא לגויים אחרים. כך הסביר הרב מלובביץ', שאותם מצרים היו שטופים בשנאת ישראל קיצונית, עד שאפילו הכשרים והיראים שבהם היו שונאי ישראל, ולכן נענשו בטביעה בים סוף (לקוטי שיחות, טז, עמ' 148).
המהר"ל כתב גם הוא שרשב"י התכוון רק להריגת גויים הלוחמים בפועל נגד ישראל, כמו המצרים שאליהם התייחס רשב"י, והוא מציין שכנגד אמירה זו יש להציב את מצוות התורה המפורשת: "לא תתעב מצרי" (דברים כג, ח), שממחישה את היחס החיובי של התורה כלפי גויים, "שהרי המצריים עצמם, שהרגו את בניהם, ושעבוד קשה עשו להם… ציווה הקב"ה לגמול חסד עם בניהם" (גור אריה, שמות, שם).
אמרת רשב"י נאמרה בעת שהרומאים משלו בכיפה ועם ישראל היה חסר יכולת לחימה, ואין להעתיקה ולהדביקה למציאות זמננו בלי הבחנה
הגישה ההיסטורית מפרשת את דברי רשב"י על רקע העימות החריף שהיה לו עם רומא. עם ישראל סבל את נחת זרועם של הרומאים שהחריבו את בית המקדש, ביצעו הרג רב ביהודים והטילו גזירות קשות על ישראל. רשב"י היה כידוע מבקר תקיף במיוחד של השלטון הרומאי, ודבריו נגד שלטונם אילצו אותו לברוח ולהסתתר מפניהם שנים רבות במערה. מאוחר יותר הם אף הוציאו להורג בייסורים את רבו המובהק, רבי עקיבא, שרשב"י ליווהו במסירות רבה. לפיכך, יש הרואים באמירת רשב"י זו "פתגם בעלמא" שמבטא את תחושותיו הקשות כלפי הרומאים. יש אף מי שהסביר שהביטוי "טוב שבגויים" הוא כינוי ספציפי לטיטוס, מחריב המקדש, שאוהדיו כינו אותו "חמדת המין האנושי" (מובא במאמר מאת הרב שלמה אבינר).
בזמננו, על רקע העימות הקשה עם אויבינו הערבים, יש המעדיפים לאמץ את דברי רשב"י כפשוטם ולשאוב ממנו השראה לפגיעה באוכלוסייה אזרחית בעת מלחמה. אילו מדינת ישראל הייתה מאמצת את גישתם, היה הדבר מחזק ביותר את טענות מבקרינו בעולם. אולם, חשוב לזכור שאמרת רשב"י נאמרה כדבר אגדה; היא לא נפסקה כהלכה ולא הוטמעה בצבא. אדרבה, ההלכה לגבי נוכרים קובעת שאף אם הם עובדי אלילים, "אין מסבבין להם המיתה" (רמב"ם, הלכות רוצח, ד, יא, שו"ע, חו"מ, תכה, ה).
אמרת רשב"י נאמרה בעת שהרומאים משלו בכיפה ועם ישראל היה חסר יכולת לחימה, ואסור להעתיקה ולהדביקה למציאות זמננו בלי הבחנה. אמרה זו דומה לאמרות כגון: "טוב שברופאים לגהינום" (קידושין פב א), או "הכשרה שבנשים, בעלת כשפים" (מסכת סופרים טו, י), שבוודאי לא נחיל אותן על כל הרופאים או על כלל הנשים. אם נצליח לקיים את הפסוק בפרשתנו: "וַעֲשִׂיתֶם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ…", נזכה שתתקיים הבטחת תורתנו: "וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח" (כה, יח).
