"מלחמת הקוממיות השנייה" – האומנם?

כבר בתחילת המערכה הצבאית הנוכחית הכריז השר בני גנץ כי "זוהי מלחמת הקוממיות השנייה שלנו, ואנחנו ננצח בה". כינוי זה אומץ על ידי אנשים שונים, והיו אף שהציעו לקרוא כך למערכה הצבאית במקום מלחמת "חרבות ברזל". נראה ששם זה בא להדגיש את האתחול מחדש שכפתה עלינו מתקפת הטרור של חמאס. הוא בא לומר שערב המתקפה הגיעה מדינת ישראל לשפל חברתי ולחידלון ביטחוני, ומייד למחרת עם ישראל התנער והתעורר, התאחה והתאחד, נרתם לעזרה ונאזר בגבורה, וכך האומה תנער את אויביה, תחדש נעוריה וקום-תקום קוממיות חדשה.

מקור המושג "קוממיות" הוא במילה שחותמת את הברכות בפרשתנו. מילה זו התפרשה במדרש ועל ידי פרשנים רבים במובן של הליכה "בקומה זקופה" (ב"ר יב, רש"י, ראב"ע וספורנו). לפי שיטה זו, הבקשה לקוממיות מבטאת כמיהה לצאת מהגלות שבה העם נתון תחת שלטון זר, ולשוב לזקיפות קומה אישית, לאומית ודתית, שאמורה להתממש עם החזרה לעצמאות בארצנו.

המושג "קוממיות" היה מאז ומעולם מושא החלומות הבלתי מושג של העם היהודי בשאיפתו לגאולה, והוא מופיע כמילת מפתח להתגשמות הציפייה המשיחית הן בברכת המזון והן בברכת "אהבת עולם" שלפני קריאת שמע, בהן אנו מבקשים מה': "ותוליכנו מהרה קוממיות לארצנו".

תפילה זו השיגה לכאורה את מטרתה במלחמת הקוממיות בתש"ח, שביססה את קיומה של מדינת ישראל, החזירה לעמנו את הריבונות והעצמאות בארצנו, והעניקה לו מקום של כבוד בזירה הבינלאומית. זקיפות הקומה של עם ישראל אף הוסיפה נדבך חדש במלחמת ששת הימים, שהשבוע נציין 57 שנים לפתיחתה. במלחמה זו הדהד משק כנפי הגאולה, ונראה היה שהולכות ומתגשמות ברכות הפרשה: "וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב".

עד מהרה הבנו שגאולתנו לא מתקדמת בקו ליניארי, וכי היא תהליך המורכב מעליות ומירידות, מהצלחות גדולות ומנפילות קשות

ברם, עד מהרה הבנו שגאולתנו לא מתקדמת בקו ליניארי, וכי היא תהליך המורכב מעליות ומירידות, מהצלחות גדולות ומנפילות קשות. מלחמת יום כיפור המחישה שהדרכים לגאולה הן בחזקת סכנה, אך בעקבותיה צצה וצמחה רוח חדשה, רוח לאומית של התיישבות ועשייה. הציבור הדתי-לאומי הבין שלעת הזו הוא נקרא, ועבר מהקרון הנגרר אל עמדת הקטר, מושך אליו את המפה הפוליטית, מיישב את ארץ המקרא ומתחיל להשפיע על מדיניות המדינה. בעקבות אותה מלחמה התחלפה בישראל ההנהגה, ולרבים הייתה תחושה של התקדמות בתהליך הקוממיות.

מכאן כנראה נבעה התקווה שגם משפל המדרגה של ערב שמחת תורה, יעלו ויבואו ניצחון וביטחון, ומהמפלה האיומה יצמח שינוי גדול לטובה. דא עקא, נכון לעכשיו הציפיות אינן מתגשמות והקוממיות הרצויה נראית כיום רצוצה, מאוימת מבחוץ וסדוקה מבפנים. זקיפות הקומה לא התקדמה, וזחיחות שלא במקומה על כך לא מחפה.

למושג קוממיות יש גם משמעות נוספת: "שתי קומות" (סנהדרין ק, א). במשנת הרב קוק שתי הקומות הובנו כשני שלבים שאמורים להופיע בתהליך הגאולה: בתחילה שלב משיח בן יוסף, המבטא את ההיבט החומרי של חזרת האומה לתפקוד כלכלי, מדיני וביטחוני; לאחריו אמור להגיע שלב משיח בן דוד, שלב התחייה הרוחנית שבו תיבנה הקומה הרוחנית (מאמרי הראי"ה א, צד-צט). כך נהג הרצי"ה לומר: "בונים בחול ואחר כך מקדישים".

מלחמת העצמאות אכן היוותה קו פרשת המים בהגשמת השלב הראשוני של התחלת קוממיות ישראל, בו ה' מוליכנו "קוממיות לארצנו". אולם, עתה אנו שואפים שה' יוליכנו לקוממיות בארצנו (כגרסת מהר"ם בן חביב, רבה של ירושלים במאה ה-יז). מתי וכיצד יגיע שלב זה?

התבוננות בברכות של פרשת 'בחוקותי' מעלה שפרשתנו מסדרת את הדברים דבר דבור על אופנו: השלב הראשון בדרך לקוממיות עוסק בהתיישבות בארץ ובכלכלה – "וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ". השלב השני מתמקד במצב החברתי ובאחדות העם: "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ", כשהכוונה היא לשלום פנימי בתוך העם. כדברי הרמב"ן "שיהיה שלום ביניכם ולא תלחמו איש באחיו", וכלשון רחב"ע, "שלא יהיה להם פירוד הלבבות, שיטע ה' ביניהם שלום ורעות". בשלב השלישי מגיעים הביטחון והניצחון: "וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב." השלב הרביעי עוסק בהיבט הדתי-רוחני: "וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם… וְהָיִיתִי לָכֶם לֵא-לֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם”.

הקוממיות השלמה היא השורה התחתונה – התוצאה של כל השלבים הללו. מלחמת הקוממיות השנייה תגיע רק לאחר השלב השני: כשיהיה שלום בינינו, ולא פירוד לבבות. זה איננו רק החוק של 'בחוקותי', אלא גם ההיגיון של כל מי שעיניו בראשו. אומנם בשורות הצבא שלב זה מתקיים באופן נפלא, אבל בעולם האזרחי, השלום הפנימי מאיתנו והלאה וההיבט הרוחני מאיתנו ומעלה. לפיכך, נידרש עוד להרבה סבלנות וסובלנות עד שנגיע ל"וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת".