ככה לא בונים מדינה

התקשה לעמוד בלחצים

"האחדות המיוחדת של כל גווני הציבור הדתי לאומי בוועדת הרבנים הייתה מרגשת, וכשיש אחדות יש סייעתא דשמיא ותוצאות טובות", כך סיכם השר בצלאל סמוטריץ' בהתרגשות את תוצאות הבחירות בוועדת הרבנים המגוונת שמינה לפני כמה חודשים לבחירת מועמד הציונות הדתית (כולה, לא המפלגה הנושאת שם זה) לכהונת רב ראשי אשכנזי לישראל. סמוטריץ' התעלה אז על עצמו, שכן לכולם היה ברור (גם עפ"י הכוחות היחסיים בוועדה) כי הוא היה שמח לו היה נבחר הרב מיכה הלוי, כיום רבה הראשי של פתח תקווה. אבל ההצבעה הייתה חשאית. בסיבוב הראשון (בין שלושה מועמדים) לא הושגה הכרעה, ובסיבוב השני גבר הרב אב"ד מאיר כהנא על הרב מיכה הלוי. סמוטריץ' קיבל את הדין באהבה, נפגש עם הרב כהנא ונראה היה כי כולם יטו שכם אחד לפעול להצלחת הרב כהנא באתגר הגדול.

נדלג כמה חודשים קדימה. הש"סניקים נקלעו למחלוקת פנימית בנושא מי ייבחר לרב הספרדי – דרעי או יוסף (שמות המשפחה מוכרים לכם?). בהיעדר החלטה, דחו את הבחירות לרבנות הראשית בתירוצים מתירוצים שונים. הדחייה הזאת היוותה תירוץ לכאורה מספיק טוב למחנה הרב הלוי לפעול מאחורי הקלעים במאמץ להביא לדיון מחודש בוועדת הרבנים. לא שנודע פתאום איזה גילוי חשוב שלא ידעו קודם על הרב כהנא, או מה. מקורבי הרב מיכה הלוי טפטפו בצנעה שהסיכויים של הרב כהנא להיבחר ביום המכריע אינם טובים, שכן בקרב החרדים יש המשייכים אותו לצהר, בעוד הרב מיכה הלוי מקובל מאוד על החרדים. ופתח תקווה תעיד. אלא שהכל היה ידוע מראש, לפני שהוועדה בחרה כפי שבחרה, וכזכור המועמדים חתמו על התחייבות שיכבדו את החלטות הוועדה ולא יתמודדו באם לא ייבחרו. אז מה קרה? נראה שפשוט קשה להשלים עם 'פספוס'. סביר שאלמלא היה אז מועמד שלישי, טובים היו סיכוייו של הרב הלוי להיבחר. חשבנו שעל 'כמעט, ואם, ואילו' אי אפשר לבנות.

מסתבר שכדי להפעיל לחץ בתוך העולם הרבני ה'סרוג', זה מספיק. עובדה, כמה וכמה רבנים, ובהם חשובים כמו הרב דב ליאור והרב נבנצל הוציאו מכתב שבו קובעים כי להחלטת הוועדה ההיא אין עוד תוקף. נימוק משכנע כלשהו לא מצאנו שם. לא צריך להיות רש"י או רבנו תם כדי להבין שהם היו רוצים, רוצים וירצו רב חרד"לי, והרב מיכה הלוי מתיישב על ההגדרה הזו מעולה. כצפוי, היו גם מכתבים של רבנים מהצד השני שקבעו: המועמד שנבחר הוא המועמד. בהם הרב זלמן מלמד.

הרב יעקב אריאל, מזקני ובכירי הציונות הדתית, ומי שעמד בראש ועדת הרבנים לבחירת המועמד הציוני הדתי, היה נתון גם הוא ללחצים מצד חבריו הרבנים. ישב, חשב, ובעיניים שלי – לא עמד בלחצים, נשבר והודיע לשר האוצר בצלאל סמוטריץ', שיזם את הקמת ועדת הרבנים, כי בשל ערעורים על תוקפה של החלטת הוועדה, הרבנים החליטו להשיב את האחריות אליו ובכך מועמדתו של הרב מאיר כהנא לרב הראשי מבוטלת. הייתה כלא הייתה. כך פרסם לראשונה העיתונאי יקי אדמקר. כלומר, גם ההתחייבות שנתן הרב מיכה הלוי שלא להתמודד אם לא ייבחר, היא כעפרא דארעא (פירוש שלי).

במכתבו לשר סמוטריץ', כתב הרב אריאל בין השאר: "כידוע, הוקמה ועדה מורכבת מרבנים רבים. מתוך המועמדים שהופיעו בפניה, נבחר הרב מאיר כהנא שליט"א, אב"ד בית הדין באשקלון. ככל שהתקרב מועד הבחירות, והתרחק מועד ההתכנסות של הוועדה, ובעיקר בשבועות האחרונים, עדים אנחנו, לצערנו הרב, לערעורים רבים על תוקפה של ההחלטה, והם אף מלווים בפעילות מעשית ענפה.

"כמו כן, אנו מודעים לכך שישנם כמה מועמדים מתוך רבני הציבור הציוני דתי והקרובים אליו, שהחלו במסע רציני להתמודדות בפועל למשרת הרב הראשי. במסגרת העלאת השגות על תוקף החלטת הוועדה, עלתה גם בקשה לכינוס נוסף של הוועדה לצורך דיון מחודש. ראשית, סברנו שלא הוצגו נתונים שהצדיקו כינוס מחודש. אך מעבר לכך – לאחר בדיקה מעמיקה ומקיפה, הערכנו שאין היתכנות מעשית לכינוס מחודש שיניב פירות, כיוון שהתערערה באופן עמוק הנכונות להגיע להסכמות. למגינת ליבנו, המהלך של הוועדה, שהשקענו בו מאמצים רבים ונוהל לדעתנו באופן הגון ומכובד, לא הצליח להביא לתוצאה המיוחלת של הסכמה ציבורית רחבה וגיבוי מלא למועמד אחד מוסכם – תוצאה שלשמה פנית אלינו, כדי שתוכל למלא כראוי את המשימה של העמדת רב ציוני דתי כרב ראשי. על כן, אנחנו נאלצים להשיב את האחריות אליך, ומברכים אתכם שיתקנכם הקב"ה בעצה טובה לפעול בדרך הישר והטוב בעיני אלוקים ואדם, כפי הבנתכם ויכולתכם".

גם במכתבו של הרב יעקב אריאל שליט"א לא מצאתי ולו נימוק אחד מדוע עליו לבטל את ההחלטה. לא נמצא פגם חוקי, אתי, מוסרי בהחלטה, בחברי הוועדה – כלום. זו סיבה לבטל את ההחלטה, רק כי כמה רבנים, חשובים ככל שיהיו, התאכזבו מההחלטה והפעילו לחצים? וכי מישהו חושב שאם יתחילו עתה תהליך מחדש, כשברקע המלחמה הפנימית הזו, זה יגביר את סיכוייו של מועמד ציוני אחר להיבחר מתוך אחדות בחברים הציוניים שבגוף הבוחר? ועוד, ואולי בעיקר, האם זה מכובד והוגן לנהוג ככה עם הרב מאיר כהנא, לאחר שנבחר? כל מי שמכיר את הרב מאיר כהנא, אב"ד אשקלון, מדבר רק בשבחיו, כולל מה שנראה כהתאמה מעולה לתפקיד רב ראשי לישראל שישיב לרבנות הראשית את מעמדה הראוי לה בציבור הדתי והכללי גם יחד. למה זה מגיע לו? ומה זה משדר על רבני הציונות הדתית בכלל ועל חברי הוועדה הזו בפרט?

(שיהיה ברור, בעיניים שלי, הרב מיכה הלוי עושה עבודה מעולה כרבה הראשי של פתח תקווה, וסביר שכך היה עושה לו היה נבחר גם לרב ראשי לישראל. אבל, לא נבחרת ואין שום סיבה הגיונית לבטל את הבחירה. אז למה?).

כך או כך, לפי מכתבו של הרב אריאל לסמוטריץ', הרב אריאל לא חושב שיש לבטל את החלטת הוועדה. נראה שהלחצים היו גדולים עליו. ממכתבו בהחלט עולה טרוניה על רבנים שהתקשו להשלים עם הפסד מועמדם. הרב יעקב אריאל שליט"א החזיר את המפתחות לידיו של סמוטריץ', אותו סמוטריץ' שהכריז אז שיכבד את ההחלטה. אז נכון שכעת סמוטריץ' יכול להיתלות באילנות גבוהים ולומר אין החלטה, היא בוטלה, ולנקוט צעד זה או אחר שיעמיק את הפילוג בתוך הציונות הדתית (לא המפלגה). "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם". קודם שיהיו בשולם עם עצמם.

הרב חיים נבון כתב ב'מקור ראשון': "…אנחנו רוצים רב ציוני דתי בגלל הרוח שהוא מביא עימו. הרוח הזו קודם כל אומרת: 'דרך ארץ קדמה לתורה'. נדמה לי שמי שמתבונן מהצד רואה מייד כמה דרך ארץ יש או אין בהתנהגות הפתלתלה שאנו רואים".

הערה שלי: מה זה כל כך מעניין, רב ראשי פה, רב ראשי שם, רבנות ראשית בכלל? אני נוטה לומר שאתם צודקים. כיום אין לה (בכלל?) כמעט משמעות. אבל ראשית, זה יכול וצריך וחייב להיות אחרת. שנית, כל העניין הזה משקף את מה שפעם היה נקרא 'מגזר הציונות הדתית'. הרבה לא נשאר ממנו. לטוב ולרע.

הכל (לא?) נשאר במשפחה

"תניא רבי יוסי בן אלישע אומר אם ראית דור שצרות רבות באות עליו צא ובדוק בדייני ישראל שכל פורענות שבאה לעולם לא באה אלא בשביל דייני ישראל" (שבת קיט א).

רבים במדינה הזאת נאלצים להגיע לבתי הדין הרבניים, בד"כ בנסיבות רגישות ולא הכי משמחות (גירושין, צווי ירושה, ולא רק). לא אחת להכרעות הדיינים יש השלכות מרחיקות לכת על חייהם כאן, במישור המשפחתי ובכלל. היית מצפה שהדיינים יהיו באמת אנשים ישרים, מוכשרים, יודעי דין וכדומה. הלוואי, וייתכן שכולם כאלה. אבל כשנחשפים לדרך שבה נבחרים דיינים, עולים הרבה מאוד סימני שאלה אם התכונות דלעיל הן שקובעות מי נבחר למשרה הנחשקת, ומי לא.

נכון להיום, מאות אנשים רציניים עברו תהליך ארוך מאוד וקשה מאוד של לימודי דיינות, ובסופו צלחו בהצלחה את מבחני הרבנות הראשית לדיינות. כעת מה שנשאר להם זה פרט שולי – להיבחר. אני מכיר כאלה, מוכשרים ביותר, שמנסים כבר עשר שנים להיבחר. כל מכריהם יעידו כי מה שחסר להם כדי שייבחרו זה עוד דבר קטן ושולי אחד – הגנים. הם אינם בן/אח/גיס/אחיין של רב ראשי בעבר או בהווה, דיין מכהן או בדימוס, או 'סתם' בכיר במפלגת ש"ס. תגידו שאני מוציא דיבה רעה? קראו היטב. בין הימים שני לרביעי בשבוע החולף אמורה הייתה להתכנס (סוף סוף) הוועדה לבחירת דיינים לבצע את המוטל עליה – לבחור דיינים לבית הדין הגדול (מקביל לבג"ץ) ולבתי הדין האזוריים. אלא ששופט בית משפט העליון, אלכס שטיין, הוציא ביום שני צו ארעי נגד כינוסה של הוועדה. שטיין גם הורה "להימנע מכל פעולה אשר מקדמת את מינויים של דיינים לבתי הדין הרבניים". על מה ולמה עולל להם השופט הנכבד כך? ובכן, הגברת עוה"ד בתיה כהנא דרור, פעילת ציבור בנושאי דת ומדינה ועמיתה במכון הרטמן, עתרה לבג"ץ וטענה כי "משפחות לאו, רלב"ג (משפחת רעייתו של הרב הראשי דוד לאו), דרעי ויוסף נוהגות בבתי הדין הרבניים כנחלה פרטית שלהן. והנפגעים הם אזרחי ישראל הנזקקים לשירותי בית הדין מכוח החוק". היא טענה בין השאר, כי בפועל בביה"ד הגדול יש רק תקן אחד פנוי, ומדוע משרד הדתות מבקש למנות עד שבעה דיינים, בבתי הדין האזוריים יש 14 תקנים פנויים אז מדוע מבקש למנות בין 18 ל-22, ועוד הוסיפה חשש גדול מאוד לנפוטיזם. 34 מועמדים מרשימת 130 המועמדים שפרסם שר הדתות מיכאל מלכיאלי ברשומות, כלומר 33% מהמועמדים, הם קרובי משפחה של חברי הוועדה, של דיינים, דיינים בדימוס או 'סתם' בכירים במערכת הפוליטית החרדית.

נכון לעכשיו, מחכים לתשובת המדינה לבג"ץ. לפי איך שהעניינים מתנהלים במדינה, רק בג"ץ יכול לשים סוף לנפוטיזם ולניגודי העניינים בבחירת מועמדים לתפקידים נחשקים. האם יעמוד במשימה?

כמה דוגמאות: בין המועמדים להיבחר לדיינות ניתן למצוא את הרב יאיר עמוס, בנו של חבר הוועדה הרב מיכאל עמוס; הרב ישי סלומון, גיסו של חבר הוועדה, הרב אברהם שינדלר; הרב אברהם דרעי והרב אלקנה סננס, אחיינו וחתנו של אריה דרעי, בהתאמה. בנוסף, הדיין הרב מרדכי רלב"ג, גיסו של הרב הראשי דוד לאו, מתכוון להתמודד על משרה בבית הדין הרבני הגדול, וחתנו של הרב דוד לאו, הרב יהודה מן, על משרת דיין.

תגידו – אז מה? במערכת המשפט זה לא ככה? או, מה אשם המועמד שהוא 'במקרה' בן או אחיין של דיין, בגלל זה הוא צריך לסבול? בעיניים שלי, לא, הוא לא צריך להינזק מכך, וזה גם בסדר שאביו/אחיו ממליץ עליו. השאלה, בה"א הידיעה, היא ההתאמה והאם יש לו 'משהו נוסף' משמעותי על פני כל מועמד אחר. או אז, קרבתו המשפחתית לא צריכה לחסום אותו. האם כך זה במציאות? אינני מכיר את רוב רובם של המועמדים, אבל יש גם הסתברות. למשל, אין ספק שעניין של ותק וניסיון הוא מרכיב חשוב במידת ההתאמה. יעקבי במכתבו מצביע על כך ש-31 מהמועמדים הם צעירים שקיבלו כושר לדיינות רק משנת 2012 וקדימה, ומהם 42% הם קרובי משפחה של הממנים. כלומר, מי שלא נולד במשפחה הנכונה, סיכוייו להיבחר נמוכים בעשרות אחוזים. הוגן? לא.

טענה נוספת שהועלתה היא כי אוטוטו (בסוף החודש?) יתקיימו הבחירות לרבנות הראשית, רבנים ראשיים ומועצת הרבנות הראשית. לא נכון ולא הגיוני ולא צודק לעשות מחטף. תנו לחדשים לקבוע מי מתאים בעיניהם לתפקידים החשובים האלה (דרך נציגיהם בוועדת המינויים). נכון לעכשיו, מחכים לתשובת המדינה לבג"ץ. לפי איך שהעניינים מתנהלים במדינה (ולא רק בממסד הרבני), רק בג"ץ יכול לשים סוף לנפוטיזם ולניגודי העניינים בבחירת מועמדים לתפקידים נחשקים. האם יעמוד במשימה? גם אם כן, יש לי תחושה שחכמי ש"ס בכנסת ימצאו את הטריק לעקוף גם את זה.

לסיום קטע זה, אני לא מאמין על עצמי שאני מכביר מילים בנושא זה. הרי לא לרבים מאיתנו ומאזרחי המדינה יש עניין עם בתי הדין הרבניים. לכאורה, שיעשו בתוך הביצה הזו כבשלהם, שיחגגו, רק שלא יתעמרו בנשים, בגרים ובכלל. אלא, שלא כך. אם אכפת לי, לכם, לנו ממה שקורה במדינה הזו, אי אפשר להישאר אדישים נוכח התמונה המצטיירת לעיל. משהו כמו "בצפצוף מצפצפים". וכשזה מתנהל (לכאורה) בממסד רבני, זה כואב עוד יותר.

ממש לא קרקס

"אני לא מתכוון להשתתף בקרקס הפוליטי הזה – אי אפשר לקבל את הערר הפוליטי כשם שאי אפשר להחיל את דין הרציפות הפוליטית. במקום שהממשלה תקדיש שעות להגעה להסכמה עבור הלוחמים, אנחנו יושבים כאן שעות ומתווכחים עבור המצביעים", אמר שר הביטחון יואב גלנט, שלא נתן את האצבע שלו להחלטת הממשלה לדחות את הערר שהגישו שרי 'המחנה הממלכתי' על חוק הגיוס/ההשתמטות. השרים החרדיים נעדרו מהישיבה, כי בעיניהם האינטרסנטיות הטיפ-טיפה מכסות וקנסות שיש בחוק הזה, שנכתב לפני מלחמת 'חרבות ברזל', הן יותר מדי.

החלטת הממשלה הזו פתחה עימות חדש-ישן בין גנץ לנתניהו, והיא עושה דרכה לכנסת. גם בה צפויות לממשלה כמה מהמורות, הן מצד החרדים מזה והן מצד האופוזיציה, כשגם כמה חברי כנסת מהליכוד עושים קולות כאילו יתנגדו. אבל כבר למדנו, שבין קולות במסדרונות (ובעיקר שהם לא לייחוס) לבין הצבעה במליאה, המרחק רב והתירוצים מגוונים.

כך או כך, גם אם הכנסת תאשר את מה שמבשל לה נתניהו, ללא גיבוי של שר הביטחון ומערכת הביטחון (המשוועת להרבה יותר חיילים חרדים), הדיון הנפיץ בבג"ץ על הפטור מגיוס שניתן לחרדים צפוי להתקיים ב-2 ביוני בהרכב מורחב של תשעה שופטים, שיכריעו בעתירות השונות בנושא שעשוי להביא לפירוק הממשלה.

ובמגרש הביתי שלנו, אני לא מבין את סיעות 'הציונות הדתית' של סמוטריץ' ו'עוצמה יהודית' של בן גביר הנותנות ידן להמשך חוק ההשתמטות, ועוד בשעה שכל כך הרבה חיילים מוסרים נפשם על הארץ הזאת. לא מבין, לא נתפס, וכל ההסברים והתירוצים נשמעים כקלישאות נבובות. אם לא על זה לפרק את הממשלה, אז על מה כן?