החוזר בתשובה שפתח גמ"ח להסרת קעקועים לבעלי תשובה

אבידן היה דתל"ש למשך יותר מעשור. הוא שב לחיק הדת וכעת הוא מסיר את הקעקוע שעשה בשנים ההן * אסא, בחור חילוני שגדל בצפון התחזק, עבר למאה שערים, הסיר את הקעקוע שלו ופתח גמ"ח להסרת קעקועים בלייזר לחוזרים בתשובה * הקעקועים שכן יורדים

לפני 20 שנה, אבידן איילשטיין עשה קעקוע, די גדול, בין השכמות- בצורת שמש.

הוא גדל בבית דתי לאומי, ובמהלך קורס קצינים החליט להוריד את הכיפה ולצאת בשאלה. הוא המשיך במסלול הרגיל – השתחרר מהצבא, טייל והכיר את מי שהייתה בת הזוג שלו אז. היו לה מספר קעקועים, והרעיון מצא חן בעיניו. בגיל 25 הוא החליט להתקעקע.

אם בעבר קעקועים היו מזוהים עם שבטים עתיקים, עבריינים ואפילו, בצער רב, עם השואה – היום הקעקועים הפכו לטרנד מקובל הנישא בגאון על גופם של רבים, בתרבות העולמית והמקומית.

קעקוע הוא שרטוט הנעשה בעזרת דיו או בחומרי צבע אחרים המוחדרים באופן קבוע לשכבה התחתונה בעור, וגם, אם תרצו, מצוות לא תעשה מפורשת, המופיעה בספר ויקרא (י"ט, כ"ח): "וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם", שדינה מלקות.

לכן, לקח לאבידן זמן עד שסיפר למשפחתו על הקעקוע שעשה, והם, כצפוי, לא התלהבו מהעניין.

עברו שנים, וב-2014, כשאבידן בן 37, נשוי ואב לשני ילדים, הוא החל להתקרב לדת. הטריגר היה מבצע צוק איתן, בו נלחם. "בצוק איתן התחושה הייתה קשה. זה היה מבצע פחות מוצלח, ורוב הזמן ישבנו בשטחי היערכות וקיווינו לא להיהרג מפצמ"רים וטילים", הוא מספר, וממשיך: "פתאום התפילין התחילו להישלף מהקיטבגים ומהתיקים; אנשים התחילו להניח תפילין, גם חילונים, כדי להתפלל – כי זה מה שנותר לנו לעשות".

גם אבידן הניח תפילין. מתוך הפחד להיפגע ולהיהרג, ברגע הזה הוא חזר להאמין בקב"ה שישמור עליו, ובתהליך הדרגתי גם שינה את אורחות חייו:

אבידן: "גם כשהייתי חילוני, בתוך תוכי תמיד אהבתי ונמשכתי לעולם של הדת, למסורת, גם אם מבחינה מעשית, לפחות מבחינת שמירת תורה ומצוות התנתקתי – תמיד הייתי מחובר בצורה כזו או אחרת.

"שם, בשטח ההיערכות, אמרתי לעצמי – 'אתה אוהב את העולם הדתי, אתה נמשך אליו, אתה רוצה בסופו של דבר לחזור אליו – אז תעשה את זה'".

בכל פעם הוא קיבל על עצמו עוד משהו; הוא חזר לאכול כשר, הכשיר את הבית וקנה כלים חדשים. בהמשך הוא התחיל להתפלל ואז חזר להניח תפילין באופן קבוע, ולבסוף הגיע גם לשמירת שבת.

'סממן חילוני שרציתי להסיר'

לפני כ-3 שנים אבידן הבין שבעצם חוץ מלחבוש כיפה לראשו – הוא כבר לגמרי דתי. ובחודשים האחרונים החליט – הוא רוצה להסיר את הקעקוע. הוא מסביר:

"הקעקוע הפריע לי. לא כי נמאס לי ממנו או כי אני חושב שזה לא יפה, וגם לא מבחינת הסביבה. היה לי ברור שאני צריך להסיר את הקעקוע בגלל שהוא לא מתאים לדרך החיים שלי. אני מתקשה לקיים אורח חיים דתי ולהסתובב כל הזמן עם המחשבה שהדבר הזה על הגב שלי. זה איסור מדאורייתא – כתוב בתורה באופן הכי במפורש שיש שאסור לעשות קעקוע. זה עוד סממן של החילוניות שאני מסיר מעצמי".

לפני כמה חודשים, כשהוא בן 45 ואב לארבעה ילדים, אבידן החל בתהליך של הסרת הקעקוע, תהליך שהוא מתאר כמאוד ארוך, מאוד כואב ומאוד איטי.

"הקעקוע נעלם ברובו אבל הוא עדיין קיים, אני נורא מקווה לסיים עם זה בקרוב", הוא אומר. "זה תהליך מאוד יקר והוא יותר כואב ויותר ארוך מאשר לעשות קעקוע. קעקוע מסיימים בשעתיים שלוש, והסרת קעקוע זה כאב מאוד חזק שאי אפשר לעמוד בו יותר משתיים – שלוש דקות, וגם בין כל טיפול לטיפול מחכים חודשיים בערך".

אתה מצטער שעשית קעקוע?

"לא, כי זה התאים לי בזמנו, אבל היום זה כבר לא מתאים לי. חוץ מהכיפה על הראש אני כבר דתי לחלוטין", הוא משיב.

 

 

 

הקעקוע הפריע לי. לא כי נמאס לי ממנו או כי אני חושב שזה לא יפה, אלא כי אני מתקשה לקיים אורח חיים דתי ולהסתובב כל הזמן עם המחשבה שהדבר הזה על הגב שלי

 

להסיר כמה שיותר

אסא פז גדל ביישוב אבטליון שבגליל התחתון, בבית מסורתי מאוד. הוא התגייס לסיירת גולני וכשהשתחרר טס, איך לא, לטיול בדרום אמריקה. שם הוא גם עשה קעקוע של היחידה בה שירת.

כשחזר לארץ התחיל ללמוד תואר במרכז הבינתחומי הרצליה (כיום אוניברסיטת רייכמן), ושם, משהו זע בו. "מתוך החומריות הרבה שיש במקום הזה, שלא יכלתי לעמוד בה, ה' התחיל להאיר לי את הרוחניות שלי, והתחלתי להתחזק", הוא מתאר. הוא התקרב לדת יותר ויותר והחליט לסיים את התואר ולעזוב הכל – את הדירה בהרצליה, את האופנוע ואת הרכב שלו, ועבר לישיבה בירושלים.

"זה היה ממש קשה, מעבר מאיגרא רמא לבירא עמיקתא מבחינת החומריות, אבל בגלל שהייתי כל כך באורות של התשובה זה לא עניין אותי", אסא מוסיף.

הוא הגיע לישיבה באזור מאה שערים, שם הגיע להחלטה שאת הקעקוע שלו הוא יסיר. זה עלה לו הרבה כסף, והתגלגל במוחו רעיון – לפתוח גמ"ח להסרת קעקועים עבור חוזרים בתשובה.

השנה הייתה אז 2008, ובישראל התחום עוד היה בחיתוליו. מה גם שחצי מתלמידי הישיבה שבה למד היו בעלי תשובה שעל גופם חרוטים קעקועים, והרעיון קרם עור וגידים.

הוא נעזר בהורים, רכש מכונה ושכר מקום קטנטן. בירושלים הוא צבר הרבה ניסיון עם כל בעלי התשובה שהשתוקקו להסיר את קעקועיהם, ועם השנים השתדרג למכשירים מובילים בשוק.

למקום הוא קרא – הגמ"ח המרכזי להסרת קעקועים. "המטרה הייתה ברורה – להסיר כמה שיותר קעקועים מכמה שיותר אנשים ולהוזיל משמעותית את הטיפולים".

לאחר שנישא לסיון, שגדלה בעופרה והגיעה מהציבור הדתי לאומי, גם היא נכנסה לתחום והחלה להוריד קעקועים לנשים. "היום היא ברמה בין לאומית", הוא מפרגן.

הסרת הקעקוע מתמשכת לסדרה של בין 4 ל-8 טיפולים עם הפסקות שנותנות לגוף שהות לפרק את הפיגמנט שבעור.

מזכרת עוון

מה גרם לך לרצות להסיר את הקעקוע שלך?

"קעקועים זה לבושים", אסא מתחיל להשיב. "זה כמו שבן אדם רוצה שייראו שהוא לובש מותג מסוים, הוא רוצה שיהיה לו עוד לבוש, וברגע שבן אדם מתחזק כל התהליך שלו זה להוריד את הלבושים ממנו, להיות פשוט. לא צריך מרצדס וליוויס. ככה גם עם הקעקוע – לא צריך את זה, כי זה היה משהו לסמל משהו, להראות.

"הרגשתי שזה לא שייך אלי. זה כמו שלא הייתי לבוש כמו חרדי ועכשיו אני בלבוש חרדי. אתה מרגיש שאתה רוצה לשנות את הלבושים שלך ללבושים של בן תורה, של מישהו שהוא במסלול התורני. בן אדם שלא מוריד את הקעקועים שלו – זה אומר שעדיין יש לו חוסר בתשובה שלו, הוא לא השלים איתה. אם הוא משאיר את הקעקועים זה מראה שהוא עדיין צריך את הלבושים האלה ולא מרגיש נוח בלעדיהם. מי רוצה כל הזמן מזכרת עוון? בן אדם רוצה כל הזמן לראות את העוונות שלו?", הוא תוהה.

איך החוויה להיות חרדי עם קעקוע?

אסא: "הקהילה פה, בירושלים, זו כבר דרך שנסללה בעולם בעלי התשובה, אז אנשים לא מתייחסים לקעקוע בתדהמה. אלו אנשים שחלקם נראים חסידים- עם פאות, מגבעת, הכל, אין להם בדל חילוניות אבל מתחת לבגדים יש את הקעקועים.

"אנחנו חסידי ברסלב, אז כשנוסעים לאומן, מה שרואים במקווה שם זה משהו מטורף – את לא מאמינה, את רואה שם אנשים שהם עם זקן לבן כבר ופאות לבנות ויש להם קעקוע על הגב, ולא היית מזהה בחיים, היית בטוחה שזה חרדי מלידה".

הקליניקה של אסא וסיון ממוקמת בביתם שבירושלים, והם מקפידים על אווירה יהודית והלכתית – הם מחזיקים באישורים מרבנים, אסא מסיר קעקועים לגברים בלבד, וסיון מסירה לנשים בלבד, הטיפולים מתבצעים בשעות נפרדות, ועוד.

"כשאני הסרתי את הקעקוע שלי הייתי צריך ללכת לקניון, וזה בכלל לא התאים לי בעיניים אז, מבחינת צניעות", הוא אומר, ומוסיף: "וגם, היד של מי שהסיר לי את הקעקוע מקעקעת בבוקר, ואחר הצהריים מורידה קעקועים. זה לא שייך. אז אצלנו אנחנו מנסים להכניס את כל הפן היהודי והתורני, שהכל יהיה כמה שיותר בצניעות".

 

הרגשתי שהקעקוע לא שייך אלי. עכשיו אני בלבוש חרדי. אתה מרגיש שאתה רוצה לשנות את הלבושים שלך ללבושים של בן תורה, של מישהו שהוא במסלול התורני

בדואי שהתחזק

אסא מתאר שרוב הלקוחות שמגיעים להסרת קעקוע הם בעלי תשובה שמתחרטים על הקעקוע מצד היהדות, אבל בגלל שלאורך השנים יצא להם שם בתחום הסרת הקעקועים, הוא נתקל באנשים מגוונים: "מגיעים אלי גם גרי צדק, היו אפילו גרי צדק ערבים, או ערבים מוסלמים ממזרח העיר, למשל בדואי שהתחזק בדת המוסלמית, גם שם אסור קעקועים, או יהודים לא דתיים שהתבגרו מאז שעשו את הקעקוע וכבר נולדו להם ילדים, והם לא רוצים שהילדים שלהם יעשו קעקוע אז הם מורידים בגלל דוגמא אישית. ויש את מי שרוצים להסיר את הקעקוע כי הוא לא יפה בעיניהם. אני מקבל את כולם".

אבל, יש לו כלל אצבע: הוא מקבל רק את מי שמסירים את הקעקוע לא כדי לייפות אותו או כדי לעשות קעקוע חדש. "אני מקבל רק את מי שלא רוצה את הקעקוע- לא אכפת לי למה. אם אתה לא עושה חדש אני איתך. מתוך שלא לשמה בא לשמה. אבל מי שבא במטרה לעשות קעקוע חדש – אני לא מוריד לו. שילך למקום אחר".

והסיפורים לא מפסיקים לזרום: לפני שבועיים הגיע לגמ"ח בחור אפרו-אמריקאי, ש"היה לו מבטא אמריקאי כמו מהסרטים", כפי שאסא מתאר בחינניות. הוא הסתקרן ותהה מה הסיפור שלו. "הוא אמר לי שהוא מארצות הברית", הוא מתחיל לספר. "הוא תיאר לי איך הוא התגייר והתקרב לה' יתברך, זה ניסי ניסים. הוא המשיך להתגלגל והגיע לארץ ישראל והוא לומד בישיבה בירושלים כמה חודשים טובים, והמשפחה שלו קיבלה את זה יפה מאוד. עכשיו הוא מתחתן. כל הגוף שלו מלא בקעקועים, והשידוך שלו מלונדון לא ראתה את הקעקועים אבל ידעה שיש לו קעקוע ענק של צלב על הגב, והיא התעקשה שהוא יוריד אותו, אז הוא בא אלי".

העלילה מסתבכת כשמגיע מישהו שרוצה להסיר קעקוע בו כתוב שם ה'. מחיקת השם היא איסור הלכתי, וקעקוע עם שם ה' הוא לא דבר נדיר. אסא ערך בירורים הלכתיים ומצא פתרונות: "בפעם האחרונה שהיה לנו פה קעקוע עם שם ה' אלו היו אמריקאים חוזרים בתשובה, והגיע איתם אמריקאי בתהליך גיור והוא לחץ על המכונה. עשינו את זה בגרמא, הוא הפעיל את המכונה ואני הזזתי אותה. אני משתדל שלא להסיר קעקוע עם שם ה' בעצמי, אף על פי שיש כמה רבנים שאפשר לסמוך עליהם שהם אומרים שזה מותר בגלל שהשם לא נכתב בקדושה, ויש כמה צדדים להקל בזה מצד ביזיון שם השם", הוא מסביר.

 

בפעם האחרונה שהיה לנו פה קעקוע עם שם ה' אלו היו אמריקאים חוזרים בתשובה, והגיע איתם אמריקאי בתהליך גיור והוא לחץ על המכונה. עשינו את זה בגרמא, הוא הפעיל את המכונה ואני הזזתי אותה

דינמיקה יפה

במה מתבטא זה שאתם גמ"ח?

"בעיקר במחירים", הוא משיב.

המחיר המוזל הוא רק לחוזרים בתשובה?

"אני לא מפלה. אם אתה באמת רוצה להסיר – בכיף, אני אעזור כמה שאני יכול".

ובכל זאת, אסא אברך, שברוב שעות היום נמצא בכולל. הוא עובד 3 שעות בגמ"ח, וגם סיון מסירה קעקועים מספר שעות ביום, וההכנסות קיימות, אבל הן, כאמור, לא בהיקפים שנהוגים בתחום, ויש הוצאות. אנשים סייעו להם ברכישה של המכונות, בתרומות ובהלוואות, וכדי לחסוך את עלויות הטיפולים השוטפים במכונות המשוכללות אסא טס לגרמניה ולמד איך לטפל בעצמו במכונה.

מעבר לפרנסה ולשליחות שבהסרת הקעקועים מגופם היהודי של הלקוחות, אסא מתאר שחלק מהעבודה, או מההנאה שבעבודה, זה גם חיזוק הלקוחות ברמה האישית והרוחנית: "מה שאני הכי אוהב בעבודה הזאת זה הקשר הבין-אישי שיש לי עם כל מטופל ומטופל. בגלל שאני חרדי הם מרגישים בנוח לספר לי דברים אישיים, יש דינמיקה יפה. למשל, יש לי מטופל שחשד שהוא ממזר אז הלכנו ובדקנו ובסוף ראינו שהוא לא ממזר.

"אני לא רק עוזר להם להסיר את הקעקועים, אלא מחזק אותם גם בתחום הרוחני כי רוב המטופלים מגיעים גם בגלל זה", הוא גאה במפעל המיוחד שיצר.

(בחוקותי תשפ"ב)