אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])עם ההגעה לארץ ישראל, אנו נתקלים פעמיים במבחן מוסרי וערכי גדול, בניסיון קשה המצריך כוחות נפש וגבורה – מבחן פדיון שבויים.
בפעם הראשונה נבחן בכך אברהם אבינו. כאשר הוא שב ממצרים מתנהל בארץ ישראל מלחמה בין מלכים, ותוך כדי המלחמה נלקח בשבי אחיינו לוט: "וַיִּקְחוּ [בשבי] אֶת לוֹט וְאֶת רְכֻשׁוֹ בֶּן אֲחִי אַבְרָם וַיֵּלֵכוּ". הדבר נודע לאברהם, ומייד וללא היסוס הוא יוצא עם אנשיו תוך כדי סיכון עצמם מאזור אלוני ממרא שבשומרון עד לאזור דן ודמשק בצפון כדי לפדות ולשחרר את אחיינו.
בפעם השנייה נבחן בכך העם היהודי בפרשת השבוע 'חוקת', עם כניסתו לארץ, לאחר הסתלקותם של מרים ואהרון, מנהיגי העם במדבר. עם ההגעה לאזור תוקף המלך הכנעני [לפי פירוש אחר הוא מלך עמלק] את מחנה ישראל, ולוקח ממנו שבויה אחת, שפחה: "'וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי' – אינה אלא שפחה אחת" (רש"י).
תגובת העם ללקיחתה של האישה בשבי הכנעני הייתה מהירה ונחרצת: "וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לה' וַיֹּאמַר אִם נָתֹן תִּתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי וְהַחֲרַמְתִּי אֶת עָרֵיהֶם. וַיִּשְׁמַע ה' בְּקוֹל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֶת הַכְּנַעֲנִי וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם וְאֶת עָרֵיהֶם וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם חָרְמָה".
עוד מימי אברהם, הייתה סוגיית פדיון שבויים רגישה בעם ישראל. אברהם הציב לנו דגם ורף לתגובה ולמסירות נפש עבור פדיון שבוי. כך גם העם עם כניסתו לארץ, וכך לאורך כל הדורות. אויבי ושונאי ישראל לדורותיהם הכירו את הרגישות היהודית הזו, וניצלו אותה עד תום פעם אחר פעם.
על הערך הזה כתבו פוסקי ההלכות היהודיים את העקרונות שאמורים להוות מצפן ומצפון ערכי ומוסרי לעם היהודי: "פדיון שבויים קודם לפרנסת עניים ולכסותן, ואין לך מצווה גדולה כפדיון שבויים, שהשבוי הרי הוא בכלל הרעבים והצמאים והערומים, ועומד בסכנת נפשות.. ואין לך מצווה רבה כפדיון שבויים" [רמב"ם], "כל רגע שמאחר לפדות השבויים היכא [כאשר] דאפשר להקדים, הוי כאילו שופך דמים" [ רבי יוסף קארו, שולחן ערוך].
נושא פדיון השבויים הוא מקור כוחנו המוסרי כעם, העושה הכל כדי להחזיר את שבוייו, מאברהם אבינו עד אנטבה, והוא גם מקור חולשתנו, אותה מנצלים אויבינו ברשעותם ובאכזריותם.
בתפילה שנשכיל גם אנחנו בעת הזו כעם וכחברה יהודית, אל מול הניסיון הקשה מנשוא שבו נמצאות משפחות השבויים והחטופים, לפעול ולעשות ככל הניתן בכל הכוחות והאמצעים, כדי שנוכל כאברהם בשעתו, וכגיבורי ישראל לאורך כל הדורות, להשיב חטופים ושבויים לגבולם ולחיק משפחותיהם בקרוב ממש.
