רוּחַ אַחֶרֶת

רוח נכאים דכאונית קשה שררה בעם שזה עתה יצא לחירות מבית העבדים במצרים.

המרגלים ששבו ממסע הריגול בארץ המובטחת מנבאים שחורות לגבי העתיד, מדכאים ומנמיכים את רוח העם, ומוציאים כל רוח מהמפרשים של העם שרק עכשיו החל את מצעדו כעם על במת ההיסטוריה העולמית.

הם מוציאים את דיבת הארץ, מפחידים את העם מפני האנשים היושבים בארץ, זורעים דמורליזציה, עד כי העם מגיב בהתפרקות, בבכי, ובהאשמות כלפי משה ואהרון, שאין חמורות מהן: "וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא. וַיִּלֹּנוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן כֹּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם כָּל הָעֵדָה לוּ מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה לוּ מָתְנוּ. וְלָמָה ה' מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת לִנְפֹּל בַּחֶרֶב נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַז.."

מסקנתם קשה ומטלטלת: "הֲלוֹא טוֹב לָנוּ שׁוּב מִצְרָיְמָה. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה".

תגובת ה' קשה ומרה: "כִּי כָל הָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת כְּבֹדִי וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר … אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם וְכָל מְנַאֲצַי לֹא יִרְאוּהָ". למעט שני אנשים שיצאו מהכלל, הדור הזה לא יזכה להיכנס לארץ.

אחד משני האנשים שכן יזכו להיכנס לארץ יהיה כלב בן יפונה, נשיא שבט יהודה, ששידר לעם רוח אחרת: "וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי וַהֲבִיאֹתִיו אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה".

מהי אותה 'רוּחַ אַחֶרֶת' ? מה פירוש הביטוי הזה- 'רוּחַ אַחֶרֶת'? יש מציאות לכאורה אובייקטיבית- נתונים צבאיים, כלכליים, פוליטיים, בין לאומיים וכן הלאה. אפשר להתבונן על החיים דרך דו"חות, מצגות, ובהתאם לקבל החלטות. ואם המציאות נראית קשה ובלתי אפשרית, אולי אין מנוס מבכי של ייאוש, ומהמסקנה שאין טעם להיות בני חורין, עדיף לחזור לבית העבדים במצרים, ולהאשים את משה ואהרון על שהוציאום ממצרים כדי להמיתם במדבר.

אולם יש אפשרות אחרת להביט על החיים. להתעלות מעל הכאן והעכשיו, לצפות למרחוק בעין מאמינה ובוטחת, להציב חזון ויעד, להאמין בכוחותיך ובעצמך, לדעת שגם אם יהיו ימים קשים, בסוף נזכה להגיע לבית משלנו, ואל המנוחה והנחלה.

רוּחַ אַחֶרֶת זו רוח של אנשים ומנהיגים גדולים היודעים לרומם את המציאות ואת העם, לכוון את מבטם אל העתיד הטוב, להפיח רוח של תקווה ואחדות, לשדר מסר של לכידות, ולתת לעם כוח להאמין בעצמו וביכולותיו.

רוּחַ אַחֶרֶת היא הפוכה לרוח הדכדוך ולאווירת הייאוש. רוּחַ אַחֶרֶת היא רוח של אמונה ושל תקווה.

אל ארץ ישראל ייכנס עם שיש בו רוּחַ אַחֶרֶת. את עם ישראל ינהיגו מנהיגים שיש בהם רוּחַ אַחֶרֶת.