הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')בתקופה האחרונה אנו עדים להתגברות הביקורת על ישראל בעולם, שמתבטאת אף בהתרחבות המגמה להחרים את ישראל ובהתעצמות האנטישמיות. אנו מוצאים את עצמנו במצב דומה לזה של יהושע וכלב, מיעוט קטן שמעוניין לעשות את הישר והטוב, אך במקום לזכות להקשבה ולאהדה, סופג האשמות קשות וחשוף ללינץ' ציבורי. פרשת המרגלים מציעה בפנינו כמה תובנות יסוד בנוגע לבעיית ההסברה שלנו.
א. מדוע הנרטיב העוין מצליח לכבוש את ליבם של כה רבים בעולם? נשאל תחילה: מדוע הנרטיב של עשרת המרגלים בפרשתנו השתלט על הזירה הציבורית המדברית? חכמי המדרש עונים על כך בתיאור מפורט של הטקטיקה האמוציונאלית בה השתמשו העשרה. הם התפזרו בכל שבטי ישראל, וגעו בבכיה על כך שכולם עומדים למות (ילקו"ש, תשמב). הם שכנעו את עצמם ואת סביבתם שהם האומללים ביותר בעולם, וכי הם קורבנות של ריבון המתעלל בחפים מפשע. המסכנות עוברת מסך היטב, ודעת הקהל משתכנעת בנקל. בדומה לכך סוכני המסכנות הערבית הרבים שמפוזרים בעולם משכנעים שהם הסובלים ולכן גם הצודקים.
ב. מדוע לא מוכנים לשמוע אותנו? אחרי שעשרת המרגלים תיארו בצבעים קודרים את הסיכויים להיכנס לארץ, וזרו אימה וייאוש בקרב ישראל, ניסו יהושע וכלב להביא בפני העם תמונה אחרת של המציאות, אך בני ישראל לא היו מוכנים לשמוע אותם, ואפילו רצו "לִרְגּוֹם אֹתָם בָּאֲבָנִים". מה פשר התגובה הזו? מדוע למנוע מהם להשמיע את הנרטיב שלהם? התשובה היא, כנראה, שאחרי שאנשים מתקבעים בעמדה מסוימת, הם עלולים להיאטם לכל ניסיון להביא לאוזניהם מסר אחר, וכאשר עמדת רוב המרגלים מעצבת עמדה שלילית, הציבור מאבד אמון במי שמנסה להשמיע קול שונה.
מתנגדי ישראל של ימינו ספגו במשך שנים את ההשקפה שמדינת ישראל היא מעצמה אזורית כובשת ומנשלת, לאומנית ואימפריאליסטית, המתעמרת בעם הפלסטיני המוחלש והמדוכא. העובדות וההסברים של ישראל, נתפסים כנרטיב של הקולוניאליסט הלבן והחזק, שמייצג הבניית מציאות סובייקטיבית ופטרנליסטית. ישראל פסולה אפוא באופן קטגורי, ואין כל סיבה להקשיב לטענותיה.
ג. מדוע ההסברה הישראלית כושלת? עשרת המרגלים השקיעו ותכננו היטב את דרכי התעמולה שלהם. הם פתחו בשבחה של הארץ המובטחת: "זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִיא", כדי להגביר את אמינותם. לאחר מכן עברו לתיאור מוקצן של עוצמת הלוחמים השולטים בארץ: "וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם-יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם". הם ציינו שאותם גיבורים עוינים, בהם עמלק, נמצאים בכל מקום: בנגב, בהר, לאורך הים וליד הירדן, הוסיפו תיאור מפלצתי של הארץ: "אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִיא", וחתמו בהבעת תחושתם כחגבים מול "הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק", ולדבריהם: "וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם", ועם הרגשה אישית כה חדה ועמוקה אי אפשר להתווכח.
אחרי ההבניה של תפיסה קודרת זו והטמעתה, כלב הגיב באמירה סתמית ובלתי מנומקת: "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ", ובהמשך הוא ויהושע קרעו בגדיהם, במה שיכול להיתפס כפעולה היסטרית של ייאוש, וטענו שאם ה' רוצה הוא ייתן לנו את הארץ. אולם העם בוודאי שאל את עצמו: מי יבטיח שה' ירצה ומי יתקע לידינו שנשרוד במלחמות הקשות והרבות שלפנינו. נראה שההסברה של הצודקים נתפסה בלתי מוכנה, היא הגיבה באיחור, אחרי שדעת הקהל השלילית כבר התגבשה, והיא לא נתנה מענה מקיף ומשכנע מול התיאורים של עשרת הנבחרים שדיברו שפה אחת ודברים אחדים, והציגו עובדות משכנעות ותחושות מבהילות.
ד. האם עלינו לחשוש מדעת הקהל העולמית? יש ביננו מי שסבורים שאל לנו להתרשם ממתנגדנו בעולם, שהרי אומות העולם תמיד שנאו וישנאו אותנו, ועמדותיהן לא מעלות ולא מורידות. הם מסתייעים באמרה של בן-גוריון: "עתידנו אינו תלוי במה יאמרו הגויים, אלא במה יעשו היהודים". ראש הממשלה משה שרת חלק על גישה זו, ודברי משה בפרשתנו תומכים דווקא במשה שרת. כאשר כעס ה' על עם ישראל ואיים להשמידו בעקבות חטא המרגלים טען משה: "וְאָמְרוּ הַגּוֹיִם… מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה' לְהָבִיא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם וַיִּשְׁחָטֵם בַּמִּדְבָּר". גם אחרי חטא העגל משה טען: "לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים וּלְכַלֹּתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה".
הטענה "מה יאמרו הגויים" הייתה מרכיב חשוב בטיעוני ההגנה של משה. כשהעולם רואה את ישראל כתוקפנית ואלימה, יש בכך חילול השם, ואין להקל בכך ראש. מעבר לכך, מה שאומרים באומות העולם גורר השלכות מרחיקות לכת על התנהלותן המעשית. יש חשיבות גדולה לתמיכה של עמי תבל במדינת ישראל, ויש סכנה גדולה כשהעולם כולו נגדנו. לכן נכון שחשוב ביותר "מה יעשו היהודים", אבל אחד הדברים שצריכים היהודים לעשות הוא להימנע מזלזול ב"מה יאמרו הגויים", ולפעול לשינוי לטובה במה שהם אומרים.
