פרשת המרגלים לכל אורכה היא מיוחדת ביחסים הבינאישיים המורכבים המתוארים בה. בין משה למרגלים, בין המרגלים לבין עצמם וביניהם לבין העם. הפעם אני רוצה להתעכב בקשר בין יהושע למשה- "אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ." מדוע ראה משה לנכון לשנות את שמו? מה הייתה המטרה?
הרשב"ם מראה כי כבר בחומש שמות, מופיע השם יהושע ומסיק כי זה היה הכינוי שלו בעבודתו עם משה בזמן שהושע היה השם מחוץ לעבודה. בדומה ליוסף שנקרא אצל פרעה, צפנת פענח או דניאל שנקרא גם בלשצר.
רש"י מפרש כי הוספת האות י' (בדומה לה' שנוספה אצל אברהם ושרה) מבטאת את הקשר עם ה'. "התפלל עליו: יה יושיעך מעצת מרגלים". לפי פירוש זה משה ידע מראש את סופו של המסע ורצה להציל את יהושע מסכנה. האות י' אמורה לעזור לו גם במסע המרגלים ואולי בכל עבודתו הציבורית, לא לשכוח לשם מה הוא עובד. כאשר הוא יראה את הארץ, יזכור את הקב"ה בשעה שנותן למראה עיניו פרשנות.
בפסיכולוגיה החברתית ישנה התייחסות לתופעה שנקראת "נבואה המגשימה את עצמה", תהליך חברתי בו אמונה, גם אם היא שגויה, מובילה למימושה בסופו של דבר. מחקר ידוע בנושא זה מתאר מורים שהביאו להם רשימת תלמידים אקראית ונאמר להם כי הם נבחנו ונמצאו כ"פורחים מאוחר"- כרגע הם מעוכבים מבחינה אינטלקטואלית אך נמצא שהאינטליגנציה שלהם צפויה לפרוח. האמונה של המורים בכך גרמה להם להתייחס לתלמידים באופן שונה ובכך גרמה להם להגיע להישגים גבוהים.
אני חושב ששינוי השם של יהושע עבד בצורה דומה. משה נטע בעצמו ובכך גם ביהושע אמונה שהוא יכול לנהוג בצורה שונה מהכלל. למרות הנטייה להיכנע ללחץ החברתי, הוא מסתובב עם כוחות שגרמו לנבואה להתגשם. לצד ההשגחה האלוקית עליו ואולי הכוח המיסטי של האות בשם, יש פה גם תהליך שנוצר בחיבור המיוחד בין יהושע למשה שפשוט האמין בתלמידו.
מאוד קל להשליך את המסר לקשר המיוחד בין מורים לתלמידים. ברגע שאנחנו מאמינים באדם אחר, אנחנו מביאים לו כוחות שיסייעו לו להצליח בדרך. גם במקום העבודה ברגע שאנחנו נאמין בעובד, בקולגה, או בצדקת דרכה של המשימה, גם אם היא מאתגרת, יכול להיות שהנבואה תגשים את עצמה. אם אנחנו לא מאמינים כדאי לעשות תהליך, לחפש נקודה טובה, אולי לשנות את השם, לצרף איזה גורם ייחודי שיעזור לנו ליצור בקרבנו ובסביבתנו אמונה כזו שתיצור נבואה שלבסוף תתגשם.