פרק ז' ביהושע מתחיל בסיום הסיפור של כיבוש יריחו. אחרי שהכיבוש הושלם, יהושע נשבע שלא לבנות את העיר והשמועה על הנס נפוצה בכל הארץ. בדרך אגב מוזכר כי עכן מעל בחרם מיריחו: "ויחר אף ה' בבני ישראל". כמי שמכירים את סיפורי התורה, אנחנו מצפים לתגובה מיידית. כאשר עם ישראל עבד עבודה זרה או התלונן, כאשר אדם מישראל קילל, חילל שבת או אמר לשון הרע במסע במדבר, ראינו תגובה מיידית. כאן לכאורה הסיפור ממשיך למלחמה על העי ללא תגובה. יהושע שולח מרגלים אל העי, והם ממליצים לו על הדרך הנכונה לכבוש את העיר. רק לאחר הכישלון ומותם של 36 אנשים, יהושע קורע את בגדיו ופונה לקב"ה, שמגלה לו על חטא החרם.
נראה שהפרשייה באה ללמד את עם ישראל על שינוי מדרך ההנהגה במדבר לדרך ההנהגה בארץ. כאשר העם יכבוש את הארץ ויתחיל להקים מדינה שתעבוד בדרך הטבע, יהיו להם תקופות טובות ולצידן גם כישלונות. כאשר יהיה כישלון או משבר, הדבר יגיע בהפתעה ולא בהודעה מוקדמת עם תג מחיר. אם פעם לכל מגיפה, אסון או מחלה היו תג מחיר וסיבה ברורה, כאן תהליך חשבון הנפש והתשובה יהיו מורכבים יותר.
עם זאת, כרגע עדיין מדובר על עונש ספציפי לחטא המעילה. הגורל דרכו הקב"ה לכד את שבט יהודה ומשם משפחת הזרחי עד שהגיע לשמו של עכן, בא ללמד את העם שיעור חשוב נוסף. אפילו "אַדֶּרֶת שִׁנְעָר אַחַת טוֹבָה וּמָאתַיִם שְׁקָלִים כֶּסֶף, וּלְשׁוֹן זָהָב אֶחָד חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים מִשְׁקָלוֹ" של אדם אחד שלא התאפק, יכולה להשפיע על העם כולו. כשאנחנו במלחמה ואחד מאיתנו חומד בשלל במקום להתרכז כולו בלחימה, השבר שהוא יוצר לא נשאר רק באוהלו, אלא הוא משפיע באופן ישיר על שאר הלוחמים ועל העם כולו.
brooke-cagle
שני המסרים מתחברים אחד לשני. כשאנחנו מנהלים יחד מדינה או ארגון, אנחנו קשורים זה בזה. כל מעשה שאנחנו מבצעים משפיע (לאט ובמעגלים שונים) על כל החברה. כשהמשבר יגיע, לא נדע בדיוק ממה הוא נובע, גם לא נדע מי הראשון שהיה אשם מכיוון שזה לא מאוד משנה. עלינו לפעול יחד כחברה על מנת לתקן את כולנו, ועל כל אחד מאיתנו מוטלת האחריות להיות בתהליך של תיקון. כשיהושע פונה לעכן, "בְּנִי שִׂים נָא כָבוֹד לַה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתֶן לוֹ תוֹדָה; וְהַגֶּד נָא לִי מֶה עָשִׂיתָ, אַל תְּכַחֵד מִמֶּנִּי", הוא לא פונה לעכן שימות בקרוב, אלא לעם כולו שערבים אחד לשני.
