הרב אברהם רזניקוב (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)לוחמה פסיכולוגית היא צורת לוחמה המתנהלת בדרך כלל באמצעות מערכת מורכבת של תעמולה, ותמרון כלי תקשורת וזרימת מידע. מטרת הלוחמה הפסיכולוגית היא לפגוע ישירות ברוחו של האויב, ולהוריד את ביטחונו העצמי.
פרשתנו עוסקת רובה ככולה בחטא המרגלים. בכתב המינוי של המרגלים משה מבקש לבדוק, "וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה הִוא וְאֶת הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה הַמְעַט הוּא אִם רָב…וּמָה הֶעָרִים אֲשֶׁר הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה הַבְּמַחֲנִים אִם בְּמִבְצָרִים" (במדבר, י"ג, י"ח-י"ט). מדוע מקדים משה את החזק לרפה? בפשטות, כי שאלת משה רבינו "הבמחנים אם במבצרים" כוונתה, האם הם עם חזק הערוך למלחמה ויקשה לכבוש את ארצם, או שמא קל לכובשם כיון שעריהם אינן בצורות ומוכנות למערכה, מה שמעיד על חולשתם. אולם, רש"י מביא את דברי האגדה שהם הפוכים מהפשט, "סימן מסר להם, אם בפרזים יושבין – חזקים הם שסומכין על גבורתם, ואם בערים בצורות הם יושבין – חלשים הם" (שם). כלומר, עוצמתו של עם היא רוחו, ולא בהכרח מיגונו. מה שיוצא הוא שהמרגלים חלקו על הסימן, כי הם אמרו שהכנענים גם גרים בערים בצורות וגם הם ענקים ועזים. ואולי הם בכוונה שינו בלשונם ואמרו כי עז העם היושב בארץ, ולא אמרו חזק, כי אכן המגורים בערים בצורות מראה על חולשה, אבל הם טענו שבכל אופן הם עזים.
גם הנצי"ב מוולוז'ין בספרו 'העמק דבר' סובר, שאין טעם בבדיקה טכנית אלא הכוונה בכתוב 'החזק הוא הרפה" משמעו אם חזק הוא בדעתו או נרפה בלבו'. לאמור – עוצמה פיזית היא דבר חשוב, אבל ישנם פרמטרים נוספים וחשובים – רוח העם והנכונות להתמודד עם קשיים ואתגרים פיזיים ורוחניים. יהושע וכלב בדבריהם חיזקו את רוח העם, כָלב בן יפונה סוטה מן הדיווח האובייקטיבי ומעביר את הדיון להערכת היכולת – "יכול נוכל לה".
הלוחמה הפסיכולוגית אינה ענף פעילות חדש, והיא עתיקה כמו ימי הלחימה עצמם. עוד מימי קדם הבינו מצביעים את היכולת להכריע מלחמות מבלי להפעיל את מלוא העוצמה הפיזית.
השימוש בלוחמה פסיכולוגית מוזכר בתנ"ך בהקשר של מלחמת אשור ביהודה. על-פי הכתוב, נשלח רבשקה, שר דובר עברית מצבא אשור, לכרוז אל תושבי ירושלים הנצורים במטרה לשכנעם להיכנע ללא קרב. גם כאשר עבדי מלך יהודה מנסים לעצור לוחמה-פסיכולוגית זו, עונה להם רבשקה בשלילה, "הַעַל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ שְׁלָחַנִי אֲדֹנִי, לְדַבֵּר, אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הֲלֹא עַל-הָאֲנָשִׁים, הַיֹּשְׁבִים עַל-הַחֹמָה, לֶאֱכֹל אֶת-חריהם (צוֹאָתָם) וְלִשְׁתּוֹת אֶת-שניהם (מֵימֵי רַגְלֵיהֶם), עִמָּכֶם" (מלכים ב', י"ח, כ"ז). כלומר, הוא לועג לצבא יהודה שאינם מסוגלים לנצח ללא עזרת פרעה מלך מצרים, הוא גם משתמש בדברי הפחדה ודברי פיתוי. הפיתוי- הוא מבטיח להם שאם ייכנעו הוא ייתן להם ארץ כמו שלהם בה הם יהיו בטוחים. והפחדה- שבגלל העוצר ייגמרו להם המים והאוכל והם יצטרכו לאכול את הצואה שלהם ולשתות את השתן שלהם. ייתכן וכך ניתן להסביר את דברי הגמרא הקובעת מחד גיסא, "הצועק לשעבר, הרי זו תפילת שווא. כיצד? הייתה אשתו מעברת, ואמר, יהי רצון שתלד אשתי זכר, הרי זו תפילת שווא. היה בא בדרך ושמע קול צווחה בעיר, ואמר, יהי רצון שלא יהיו אלו בני ביתי, הרי זו תפילת שווא" (משנה ברכות, ט', ג'), ומאידך גיסא קובעת שמי שהולך למדוד את גרנו יתפלל שתשרה בו ברכה, "תנו רבנן, ההולך למוד את גרנו, אומר יהי רצון מלפניך ד' א-לקינו שתשלח ברכה במעשה ידינו…מדד ואחר כך בירך הרי זו תפילת שווא, לפי שאין הברכה מצויה לא בדבר השקול ולא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי, אלא בדבר הסמוי מן העין" (תענית ח' ע"ב)
התלמוד מאפשר להתפלל כל עוד לא מנו את תכולת הגורן ולא ייחשב הדבר בגדר תפילת שווא. המסקנה העולה היא שד' פורץ את גדרותיו המוחלטות של החוק הטבעי, אך רק בעת שבני אדם אינם מודעים לכך. כל עוד לא מדדת ושקלת את הגורן, יכולה הברכה לחול ולפרוץ אף את חוקי הטבע, לאחר המדידה והשקילה הדבר בלתי אפשרי.
הבחנה זו מהווה יסוד למשל, במקרה בו נשלחה בדיקה למעבדה ועדיין לא התקבלה התשובה. תפילה ובקשה במקרה זה הינה בגדר דבר בקשה על דבר הסמוי מן העין, אם כך יכולה הברכה לחול ואינה בגדר תפילת שווא (עיין גם במאמרם של הרב נחמיה טיילור ופרופ' עלי מרבצך 'תפילה להצלחה בהגרלה', תחומין כרך ט"ז עמ' 443-445)
