מפיגים אהבה

הודיה, אביחי ורותי. שלושה אנשים בני עשורים שונים, תושבי העיר ירושלים. נצבים זה חודשים, מדי יום חמישי (ב 19:00) ומדי מוצ"ש (21:00), למשך שעה, בצומת ניות בירושלים, על מנת להפגין אהבה. בידיהם שלטים הטוענים: "מורשת הנופלים – אחדות", "כן לאחדות, לא לפילוג", "אחדות בינינו" ו"מפגינים אהבה". רמקול  מוצמד במיומנות לעמוד וממנו בוקעים שירי עידוד וציונות, ישנים וחדשים: "אין לי ארץ אחרת", "עם ישראל חי", לצאת מהדיכאון". דגלי ישראל מונפים אל על. מאות מכוניות עוברות בשעה זו  בצומת. נהגים רבים צופרים לאות הזדהות. עוברי אורח חולפים, מתבוננים. יש הנעמדים לדבר, לתמוך, לחלוק על היוזמה, יש המצטרפים ללא תכנון מוקדם, מזהים ביוזמה פורקן לרגש סוער והזדמנות לעשייה.

יוזם ההפגנה, המתקיימת במקומות שונים בארץ, הוא חגי לובר, מחזאי ושחקן במה, אביו של אלישע יהונתן ז"ל, שנפל בקרב ברצועת עזה ביום י"ג בטבת תשפ"ד (25.12.2023). בן עשרים וארבע היה אלישע יונתן בנופלו. לקראת יום הזכרון נשאל חגי ע"י המראיין עודד הרוש (אתר הידברות): "כאב שכול, מה היית רוצה לשמוע על הבמה?" והוא השיב: "שמי שנמצא שם יגיד לנו לשים את האוזן שלנו על הקברים … לשמוע מה הם לא אומרים לנו. אני נשבע לך בשם יונתן. הם לא אומרים לנו: תגדילו את התמונה שלי. הם לא אומרים לנו: אל תגעו בבגדים שלי. הם לא אומרים לנו: אבא ואמא, תבכו מהבוקר עד הערב ורק תגידו 'יונתן'. הם לא אומרים לנו: תזניחו את הילדים האחרים שלכם או את החיים שלכם.  הם אומרים לנו, ברמה האישית: צאו תטיילו, תחיו, תבלו תמשיכו. וברמה הלאומית, הם אומרים לנו: תהיו מאוחדים, תחבקו אחד את השני, תבינו שאתה עם… אם מישהו ידבר על זה, אין נחמה גדולה מזו."

בברכת "שים שלום" של תפילת עמידה אנו מבקשים להתברך יחדּ, כולנו כעם, באהבת חסד ובשלום: "… בָּרְ֒כֵֽנוּ אָבִֽינוּ כֻּלָּֽנוּ כְּאֶחָד בְּאוֹר פָּנֶֽיךָ. כִּי בְאוֹר פָּנֶֽיךָ נָתַֽתָּ לָּֽנוּ ה' אֱ-לֹהֵֽינוּ תּוֹרַת חַיִּים וְאַהֲבַת חֶֽסֶד וּצְדָקָה וּבְרָכָה וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם…"

קריאתו של חגי לובר מהדהדת תפילה עתיקה זו, בגרסה ציונית ואותנטית, נוסח תשפ"ד. פָּנֶיהָ פְּנֵי הודיה, אביחי ורותי וכלל נאמני התקווה והרוח, בואך צומת ניות.

לתגובות: naomieini1@gmail.com