גדולים מהחיים – סבא וסבתא שכולים

"אנחנו… ו…, הסבא  והסבתא של… שנפל ב… במלחמת 'חרבות ברזל'. כעת מלאו… לנפילתו/ה".

כך הציגו עצמם יותר מ-20 זוגות של סבים וסבתות שהתכנסו למפגש מיוחד מטעם עמותת 'משפחה אחת', המעניקה מעטפת של תמיכה לבני משפחות שכולות ונפגעי טרור. מייסדי העמותה, הפועלת זה 22 שנים, פועלים לייצר פלטפורמה אישית וחברתית שמאפשרת צמיחה, כאב, בכי ואפילו צחוק. "משפחה אינה תלויה בדם. היא תלויה ברצון להיות שם כשזקוקים לכך ביותר. איננו יכולים להרכיב חזרה את חייהם, אבל אנחנו יכולים לעמוד לצידם בכאב הנורא" (מאתר העמותה).

במהלך המפגש דברנו על סבוֹּת, על שכול ועל משמעות. מצאנו כי הקשר של סבים/סבתות עם נכדיהם הבוגרים, שונה מן הקשר שלהם עם בניהם (ההורים), ומצוי בו מרחב של קבלה, הכלה וקשב דו-כיווני. מחוות מרגשות של נכדים-לוחמים כלפי דור הוותיקים תוארו בפניי בפנים דומעות. וגעגוע, כמה געגוע, של הסבים והסבתות לנכדיהם, שביטאו ביפי עלומיהם, בערכים ובמעשים את ההמשכיות ואת התקווה.

כיצד קמים בבוקר ולשם מה, לאחר אובדן של נכד או נכדה? שאלתי אותם. והם השיבו: "עבור בני/בתי, עבור נכדיי האחרים, עבור בן הזוג, ועבור החיים הממתינים לי והטוב שעוד אוכל להעניק לסביבתי".

שוחחנו במפגש על חוסן נפשי, המאפיין רבים מן הקשישים בעמדם מול משבר, ומפתיע את הצעירים מהם. דיברנו על בחירה שיש וחשוב לתרגל, הן ברמת התפקוד היומיומי – מתי לקום, מה לאכול, לאן ללכת ועם מי, והן ברמת הזהות והדימוי העצמי: מתי השכול הוא "כרטיס הביקור" שלי ומתי פחות. שוחחנו גם על בחירה ברמת הרוח – אילו ערכים אממש היום בדרכי הייחודית, ומהם הערכים המשותפים עם הנכד/ה שנפלו, שניתן לממש.

שוחחנו על חשיבות החוויה החושית והחיבור לחיים, ובתרומתן של פעולות כמו מגע וקרבה גופנית לאדם אהוב, מבט בנוף, האזנה למוזיקה, תנועה, נשימה נכונה, חיבור לטבע וגם צחוק – לבריאות הגוף, הנפש והרוח.

יחד הסכמנו כי החיים ומאורעותיהם אינם הבטחה שהופרה אלא עובדה (קשה ככל שתהיה), והם פתוחים ל"דיאלוג" ולעיצוב בידי כל אחד ואחת מאיתנו, אם נזהה בהם קריאה אישית לפעולה. יחד נפעמנו לגלות שכל אדם, בכל גיל, יכול לעשות צעד ומחווה קטנה של חסד וזיכרון.

לתגובות: naomieini1@gmail.com