מה הבטיח נתניהו למפלגות החרדיות?

שכונה

שחרורו של מנהל שיפא ממעצרו חשף בפעם המי-יודע-כמה שמנהיגי המדינה עוד לא הפנימו שיש פה מדינה לנהל. לפי התנהלותם, לא בטוח שהם מתאימים לנהל אפילו ועד שכונה. אף גורם ביטחוני לא יודע מה קורה אצל השני, למרות שהנושא נוגע בכולם. התרעות ראש השב"כ כי בשל מחסור במקומות כליאה השב"כ מבטל מבצעים לתפיסת מחבלים הנערכים לפגע בישראל, עוברות ליד האוזניים של ראש הממשלה והשר לביטחון פנים ולא בטוח שנכנסות פנימה. אם כן, הפעולות שננקטות הן מזער ממה שנחוץ, וכשנחשף מחדל שחרורו של המנוול משיפא, כל אחד מטיל את האשמה על עמיתו/יריבו. חמור לא פחות, נחשפו מערכת יחסים עכורה, היעדר אמון, שלא לומר איבה. ולהזכיר, מדובר בגופים ביטחוניים שאמורים להגן על כולנו. ואין בעל בית. וזו בהחלט סיבה לדאגה.

אויבינו מכל החזיתות אינם מתכוונים להרפות. בצדק הם עלולים לפרש את חוסר האמון, חוסר שיתוף הפעולה ובעיקר את האיבה בין ראשי ארגוני ביטחון כאן בישראל, כחולשה של מערכת הביטחון (כפי שחמאס העריך ערב 7 באוקטובר ע"פ מסמכים שנמצאו על ידי חיילינו בעזה), דבר שידרבן אותם להרבות בפיגועים מסוגים שונים ובמקומות שונים בארץ ובחו"ל. בעיניים שלי, מישהו אחראי שם (אם עוד יש דבר כזה) צריך לכנס את כל החבורה, מכל ארגוני הביטחון יחד, לשיחה נוקבת שבה תתקבל החלטה מחייבת: מחליפים דיסקט. עובדים בתיאום, מפרגנים, מחזקים אחד את השני, ואין יותר הדלפות, האשמות והתבחבשויות. כי בנפשנו הדבר.

לעצם המחסור הכרוני במקומות כליאה (גם לשפוטים ישראליים שנדונו למאסר), הגיע הזמן למנות פרויקטור שיסנכרן בין הגופים ויקים מקומות כליאה למכביר. לא נשמע מסובך כל כך.

'ירידות' בנגמ"ש

זה חודשים ארוכים שהיחסים בין סמוטריץ' לבן גביר נעים בין התעלמות לעוינות. שניהם משתדלים לשמור את הכביסה המלוכלכת בבית פנימה, אבל כמה אפשר להסתיר? בסוף שבוע שעבר אישר הקבינט הסדרה של חמישה מאחזים. בימין פצחו בשיר הלל לסמוטריץ', שיזם ודחף. ומי לא בירך? בן גביר. קשה לפרגן כשחלק מהבייס משותף וכל אחד רוצה לגייס אותו לצידו שלו.

סמוטריץ' כנראה נפגע מההתעלמות של בן גביר, ובכינוס של 'מקור ראשון' ומכון טל, אמר, בין השאר: "יש חזית שאסור להתעלם ממנה בסל האיומים, וזו חזית הפנים של ערביי ישראל. האיראנים בונים על הצטרפות שלהם. בעניין הזה, המשטרה ומי שאמון על כך – נכשלים טוטלית". בן גביר לא יודע מה זה להישאר חייב, ומייד השיב: "הדברים של שר האוצר גורמים לשמאל לחכך ידיים בהנאה. למרות ההשתלחות מהשמאל, ולצערי גם משותפים לדרך, נמשיך בפרויקט כיתות הכוננות, חלוקת הנשקים והרתעת המחבלים בכלא בכל הכוח".

מי אני שאכנס בין שני ענקים אלה, אבל לו אני סמוטריץ', לא הייתי יוצא בביקורת על ביצועי שר אחר, כי הוא עצמו שר האוצר, ומצב המשק, כידוע, על הפנים. ויהיה עוד יותר על הפנים. אז זה כמו לצאת לשמש עם מרגרינה על הקרחת. להתאפק אמור להיות קל יותר. ועוד משהו: אני כלל לא בטוח שהמתקפות שכל אחד משני השרים האלה יוצא בהן, חדשות לבקרים, כולל על ראשי הצבא וזרועות הביטחון, תורמות משהו. אני כן בטוח שהרבה אזרחים, כולל כאלה שהצביעו להם, נעים באי נוחות רבתי על הכיסא, למשל כאשר סמוטריץ' 'זורק' לרמטכ"ל הרצי הלוי הערות עוקצניות, ולא בשיחה בארבע עיניים. "של נעליך". ביקורת עניינית קשה אך בשפה מכבדת – כן, חובה; להתנשא על הרמטכ"ל, גם אם טעה והוא חלק מהאחראים לטבח בדרום – לא, בטח לא אתה.

העונש האפקטיבי לשרים

בשבוע שעבר החרימה השרה גילה גמליאל את ישיבת הממשלה, כי כעסה על כך שהעבירו את השרה מאי גולן קרוב יותר ממנה לכיסא של נתניהו. היא חזרה רק אחרי שהסבירו לה כי זה קרה בגלל רגישות לקור מהמזגן, ואין לראות בכך שום רמז לקרבה בלב או במוח לנתניהו. בזמנו השרים לשעבר גנץ ואיזנקוט הבריזו כשנמאס להם, ועוד. נראה שראש הממשלה החליט להתחיל למשול, גם בממשלתו. נתניהו הנחה בתחילת השבוע את מזכיר הממשלה להוציא נוהל שלפיו יידרשו השרים לבקש אישור להיעדר מישיבות ממשלה. על פי הנוהל, שר שייעדר יותר מפעם אחת ברבעון ללא אישור, לא יקבל אישור לטוס ברבעון העוקב. הערכה שלנו: גרף הנוכחות בישיבות הממשלה ינסק.

נפלנו על הראש?

לאחר חודשים של עלטה בעזה, או במה שנשאר ממנה, החל החשמל לחזור לסירוגין ובמקומות מסוימים. השבוע פורסם כי חברת החשמל המקומית פרסה כבלים בדרך סלאח א-דין כדי להפעיל תחנת ביוב והתפלת מים. החשמל הגיע "ישירות מהחשמל הישראלי". הפרסום הזה 'הרים להנחתה' לסמוטריץ', שהגיב: "נפלנו על הראש לגמרי. ‏במו ידינו אנחנו משקמים את עזה, לפני פירוז. רה"מ, עצור את האיוולת הזו. ‏הפעם אי אפשר יהיה לומר שלא ידענו, כמו עם שחרור מנהל שיפא". הגיוני, קל להסכים איתו. אבל יש אבל: העברת החשמל מישראל לעזה אושרה על ידי שר הביטחון ב-16 ביוני לבקשת מתפ"ש ומטעמים "הומניטריים". בצה"ל הגיבו על הזרמת החשמל לעזה: "קריטי ללחימה ולמניעת מחלות שיסכנו חטופים וחיילים. קיבלנו אישור מהדרג המדיני לחבר את החשמל מישראל". יש לי הרגשה שסמוטריץ' לא שאל את צה"ל לפני שהגיב. קורה.

צריך לכנס את כל החבורה, מכל ארגוני הביטחון יחד, לשיחה נוקבת שבה תתקבל החלטה מחייבת: מחליפים דיסקט. עובדים בתיאום, מחזקים אחד את השני, ואין יותר הדלפות, האשמות והתבחבשויות

"מטפל בהם"

המפלגות החרדיות לא אוהבות את הפגנות הפלג הירושלמי נגד הגיוס לצה"ל. ההפגנות והזעם שם מכוונים גם אליהן. ליצמן וגולדקנופף הרגישו זאת על מכוניותיהם, בהפגנה השבוע. זו גם הסיבה שהעיתונים המרכזיים של החרדים, 'יתד נאמן' ו'המודיע', כלל לא התייחסו להפגנות האלה, בעוד בערוצי הטלוויזיה השונים הן סוקרו דקות ארוכות. בעיניים שלי, פחות סיקור, עדיף שהאחראים על הסדר יהיו פחות עדינים עם המפגינים האלה.

ובינתיים, גם הפוליטיקאים החרדיים מנסים. חלקם נפגשו השבוע עם נתניהו והתלוננו בפניו שה'מורדים' בליכוד מסכלים את סיכויי קידום חוק הגיוס. נתניהו הבטיח להם שהוא "מטפל בהם". כמו כן, הבטיח להם להפיל את השר דודי אמסלם על יו"ר ועדת חוץ וביטחון, הדנה בחוק הגיוס, יולי אדלשטיין, וידאג לכך שהחוק יתקדם כמתוכנן, כלומר שינסו להעבירו עוד לפני שהכנסת תצא לפגרה בסוף יולי. כך דיווח נדב הלפרין ב'קול חי'.

דפנה ליאל חשפה כי מוטי בבצ'יק, יועצו של השר גולדקנופף, הגיע ביום שני לביתו של בני גנץ בעוטף. את הפגישה ניסו הצדדים לשמור בחשאיות מוחלטת. יש להניח שהפגישה עסקה בחוק הגיוס. הערכה שלי, לא רק.

בעיניים שלי, עם חוק גיוס חדש, בלי חוק גיוס חדש, חברי הכנסת החרדים, ודרכם המנהיגים הרוחניים שלהם, יראו מה קורה בשטח. הרושם הוא שעל 3,000 'נושרים' בשנה הם יעצמו עין ולא ייצאו מהקואליציה. גם הם (אולי) מבינים שיש גבול לצפצוף על 'האחרים', על אנחנו. ש"ס לא תאהב את זה, כי ברור לה שהתלמידים הספרדיים בישיבות הלא הכי נחשבות יהיו הראשונים לגיוס. שיריבו ביניהם, העיקר שיתגייסו.

ופה נקודה למחשבה: האם צה"ל צריך את ה'נושרים' האלה מהישיבות, שלחלקם יש קשיי הסתגלות למסגרות? לדעתי, כן, ובגדול. לא רק אותם, כמובן, אבל גם אותם. משלוש סיבות: האחת, יש מספיק תפקידים תומכי לחימה שהם יכולים למלא מעולה; השנייה, דווקא נושר כזה עשוי למצוא את עצמו מצוין במסגרת צבאית, להתחיל להאמין בעצמו ולממש את הפוטנציאל שלו (וכזכור, הרמטכ"ל דאז רפול הדגיש את הפן החינוכי של הצבא והדאגה בו לנוער שוליים); בנוסף, ככל שיתגייסו – כך לחבריהם יהיה קל יותר לעבור את מחסום המשפחה והרחוב.

וכאמור, אין זה פוטר את הצורך לגייס גם את העילית שבצעירים החרדים. לענ"ד, דרך כפייה זה לא יעבוד; דרך הכיס, שלילת הטבות שונות הניתנות כיום לסקטור החרדי ממי שלא מתגייס לצבא או לשירות האזרחי –זה אולי יעבוד בטווח הבינוני והארוך, אך אני לא בטוח שעם המוטיבציה הנמוכה שאיתה יגיעו לצבא, כל העניין שווה. אבל נראה שזה מתקדם לכיוון האין ברירה. אלא אם כן, בוועדת חוץ וביטחון יצליחו להגיע להסכמות על חוק גיוס חדש המקובל על כולם. כרגע זה נראה חלום באספמיה. זמן בג"ץ.

ולסיום: בשטח, ברחוב החרדי, יש סימנים לשינוי כלשהו. בשבוע שעבר, למשל, התגייסו כמאה חרדים, מההארד קור, לשירות טכנולוגי ברמה הגבוהה בצה"ל. במסגרת תוכנית 'קודקוד' באותו תחום הם עוברים הכשרה יחד, בבגדים אזרחיים שלהם, בסביבה המתאימה להם. צה"ל מרוויח את המוח הטוב שלהם, הם נותנים את השירות שלהם (ומה אכפת לי שעושים זאת ללא חבישת מדים), ואפילו יוצאים אח"כ מוכשרים להייטק. ווין-ווין סיטואיישן. וכבר לא מדובר במספרים זעירים. כעת נותר לקוות להתגייסות גבוהה יותר, גם ליחידות הלוחמות.

חומר למחשבה: משפחות חרדיות מתרצות את סירובן שהבן יתגייס בכך שבצבא הוא עלול להתקלקל מבחינה דתית. חברי רפי פ' העלה באוזניי רעיון שלפיו חרדים יתגייסו רק בגיל 22-23, לאחר שמילאו כרסם בתורה, וכך יגיעו לשירות הצבאי 'מחוסנים' יותר מפני חשש 'להתקלקל'. בכל היחידות. כמובן, על הצבא האחריות לארגן את התנאים הדתיים כדבעי. רעיון.