אבינועם הרש (מחנך ומעביר שיחות להורים מורים ונוער)את המכתב הבא קיבלתי בתחילת השבוע, והכותבת התניתה את פרסומו בשם בדוי עקב נסיבות מובנות.
"היי אבינועם. ביום שלישי חברות מהכיתה של הילדה שלי נסעו לשיט יוקרתי על יאכטה במרינה בהרצליה לכבוד בת המצווה של אחת מהחברות.
מאחר שמדובר בבילוי שווה מאוד, האמא של כלת בת המצווה התנתה את הרישום ואמרה לשאר האימהות שהם מוכנים לשלם 60% מהסכום, אבל בתנאי שההורים של כל בת שרוצה גם להגיע ישלמו את השאר.
אנחנו גרים במושב שנספר כעשירון תשיעי, אלא שבין החברות שמשתייכות למשפחות המבוססות, יש גם כמה בנות מועטות שמשתייכות למשפחות שלא יכולות להרשות לעצמן להוציא כל כך הרבה כסף על בילוי כזה, ולכן הן ככל הנראה ייאלצו לוותר על ההרשמה. אנחנו שייכים למשפחה כזו…
ביום ראשון, הבת שלנו הגיע אלינו בוכה ואמרה לנו שהיא יודעת שהיא תצטרך לוותר על ההפלגה הזו בגלל שאין לנו כסף וזה לא בראש סדר העדיפויות שלנו… עזרנו לבת שלנו לנסח הודעה קצרה שאותה היא תשלח בקבוצת החברות שגם ההורים נמצאים בה. למרות שחשבנו שהיא השלימה עם זה, ראינו שהיא פשוט לא הפסיקה לבכות…
בערב קיבלנו שיחת טלפון מאבא של בת אחרת, שגם היא נחשבת מאוד מקובלת, והוא שאל אותנו בעדינות אם הוא יכול לעזור ולהבין מדוע הילדה שלנו לא רוצה להצטרף? כאילו למה שלא תרצה? כל החברות המקובלות מגיעות. הפלגה יוקרתית ביאכטה שווה. למה לא?
התלבטנו תוך כדי שיחה אם לשתף אותו, ובסוף החלטנו שכן. לא עשינו שום פשע ואין לנו על מה להתנצל… "תשמע", אמרנו לו, "כרגע השיט הזה לא בראש סדר העדיפויות שלנו. יש לנו דברים אחרים לשלם עליהם וכן, אנחנו לא עובדים בהייטק או שותפים במשרד רואי חשבון… יש לנו הרבה הוצאות. אז הבת שלנו תתבאס, אבל אנחנו מקווים שהיא תדע להתמודד עם זה".
הוא שמע אותנו ואמר לנו: "תקשיבו, אני יודע שאתם לא צריכים שקל, אבל אני ממש אשמח אם תזכו אותי ותיתנו לי את האפשרות לעזור לכם בתשלום על הבת שלכם. אני לא סתם מציע… כשהייתי ילד עברתי חרם קשה בכיתות ה-ו, ולכן כל העניין החברתי נמצא בנשמתי".
אני ובעלי נדהמנו מאיך שהוא הציג את הדברים. הוא לא הפך אותנו למסכנים, אלא הוא נתן לנו את התחושה שבעצם אנחנו נעשה איתו חסד ונזכה אותו….
חשבנו שגם אם הכבוד שלנו היה מונע מאיתנו לאפשר לו לשלם עלינו, הרי שרצינו למען הבת שלנו שהיא כן תשתתף בשיט הזה. אמנם היה מקום לחשל אותה ולהגיד לה שלא כל דבר בחיים היא אמורה לקבל וזה לגמרי בסדר גמור, אבל את האושר והחיוך של הבת שלנו אנחנו נזכור לכל החיים.
נזכור גם את טוב הלב של אותו אב, שהיה מספיק רגיש בשביל להבחין בקבוצת ההורים שיש בת אחת שבסופו של דבר כתבה שהיא לא תבוא… ההורה הזה עסוק כמו כל ההורים, ובטוח שיש לו מיליון דברים לעשות. ובכל זאת, הוא בחר לעצור הכל ולשים לב למצוקה של הבת שלנו, ולא רק לשים לב אלא גם לשאול אם ואיך הוא יכול לעזור.
כשביקשנו ממנו להחזיר לו בתשלומים, הוא אמר לנו שהוא ישמח ש'נעביר את זה הלאה'. כלומר שנעשה טובה למישהו אחר…
איזה בן אדם מדהים! כן, יש גם כאלו.
קארין"
