אבינועם הרש (מחנך ומעביר שיחות להורים מורים ונוער)לפני שבועיים חבר שלי, מחנך וותיק החליט שבא לו לצפות במשחק כדורגל ולעשות את זה כמו שצריך בפאב עם שתיית בירה.
"תגיד" שאל אותי: "זה בסדר? אתה חושב שזה תואם את רוח התפקיד שלי?"
אמרתי לו שהוא צריך לקחת בחשבון שתלמיד שלו או הורה יצפה בו ואם הוא ירגיש עם זה בסדר, אז אני לא רואה בעיה. אם הוא יתחיל להתפתל, אז אולי זה פחות מתאים.
"אחי", ענה לי: "זה לא שאני הולך לקזינו. כולה כדורגל וכולה בירה. לא צריך להיסחף". "אם אתה כל כך בטוח בעצמך מה אתה שואל אותי?", השבתי.
"חשבתי שתתן לי גיבוי" ענה לי באכזבה ופתח את אחת מהשאלות החינוכיות והנפיצות ביותר שאין מחנך שלא מתמודד איתה בעיקר בחופש: האם מחנך בחופש הוא אדם פרטי או שבעצם גם בחופש הוא נשאר מחנך.
*
ונזכרתי בהתמודדויות שהיו לי בחופש האחרון מול עצמי ומול הילדים ובעיקר מול המחשבה:
אתה זוכר שבעוד כמה זמן החופש יסתיים ותצטרך להתייצב מול התלמידים שלך ותתחיל לדבר איתם על ערכים ואידאלים ועל כמה שאנחנו צריכים להיות אנושיים ועל סולידריות חברתית ועל יציאה מאזור הנוחות שלנו ואתה, מה אתה עשית עם זה באמת?
וכמה פעמים יצא לי החופש להיתקל בנזקקים שהושיטו יד ורק חיכו שאתן להם משהו בחזרה ואני העדפתי שוב פעם להתעלם…מדחיק את העובדה שבעוד כמה ימים אצטרך ליישב לעצמי את המחלוקת הזו ולהסביר מניין יש לי את המנדט לדבר עם התלמידים שלי על ערכים ונתינה בעוד אני בעצמי מעגל פינות.
*
ואז חשבתי שבעצם הנחת היסוד שלי שגויה: מלאכים יש בשמיים ומחנך לא באמת יותר נעלה מהתלמידים שלו ושבעצם כשאני מדבר איתם על ערכים ואידאלים אני לא בא להטיף להם אלא מצטרף לצד שלהם ואנחנו ביחד שואפים להגיע לעבר כוכב הצפון הזה.
בשורה התחתונה: אני לא טוב מהם בכלום. רק מתמודד בדיוק כמוהם עם אותם קונפליקטים והתמודדויות יומיומיות.
רק מה, ואת זה אני כן יכול להגיד להם מניסיון: אף פעם לא לנוח על השמרים. תמיד לחשב מסלול מחדש ולשאול את עצמנו בכל יום: מה עשיתי היום ומה אני מתכוון לעשות מחר, בשביל להפוך את העולם לטוב יותר, בשביל להפוך את עצמי לטוב יותר.
(פורסם בפרשת פנחס תש"פ)
