אביטל דואן (עורכת משנה ב'שבתון', avital@shabaton1.co,il)"בישראל הקסים אוכלים בשר שנשחט רק על ידי קס אחר. אסור להם לאכול משחיטה של הרבנות. הסיבה לכך היא שבאתיופיה' חוץ מהקסים היו רשאים לשחוט גם ראשי משפחה. הבשר שנשחט על ידיהם הוא כשר לכולם. עם זאת' הקס אוכל רק משחיטה של קס אחר ולא משחיטה של מי שאיננו קס. מנהג זה ממשיך גם בארץ. זאת הסיבה שקסים אינם אוכלים בשר קפוא או כל בשר אחר שאינו משחיטה של קסים", כך מסביר הקס סמאי אלאס.
מה בנוגע למשהו שאינו קס, האם הוא כן יכול לאכול בשר שלא נשחט על ידי קס? הקס משיב: "הסיבה שהקסים לא אוכלים משחיטה של הרבנים היא לא שהם פוסלים שחיטה של הרבנים, אלא כי כך נהגו באתיופיה. לפיכך, מי שאיננו קס רשאי לאוכל בשר קפוא מכל שחיטה כשרה. עם זאת, יש רבים מיוצאי אתיופיה שאף שאינם קסים, הם מקפידים לא לאכול מבשר שלא נשחט על ידי הקס".
"רבים שטוענים שהשחיטה של הקסים איננה כשרה", אמרתי לו, והוא ענה לי: "השחיטה שלנו היא כשרה, אבל אותנו פסלו כמו שפסלו את התימנים". במילים אחרות, קיים פה שיח היררכי שקובע מראש, ללא כל קשר לטיב השחיטה, מי כשר ומי פסול. ברגע שאתה קס, אתה פסול. הקס מדייק: "יכול להיות שבעבר היו הבדלים קטנים שהקשו להכשיר את השחיטה של הקסים על פי השולחן ערוך. אבל כיום המצב הוא שונה. כיום כמעט כל הקסים שוחטים בסכין כשרה לכל הדעות. לכולם יש אותה סכין שיש לכל השוחטים. כל השחיטה של הקסים כשרה".
טענה נוספת שאנו נוהגים לשמוע היא שהקסים אינם מנקרים את הבשר. הקס עונה: "אספר לך סיפור הלכתי. פעם הלכתי לבית מטבחיים, והשוחט אמר לי: כל הבהמות שאתם מביאים לשחיטה, הבשר שלהם תמיד יוצא בשר חלק. עניתי, כי לסוחרי הבשר 'הרגילים' אכפת מהכסף ולא מטיב הבהמה. זה מספק הסבר אפשרי למה הבשר לא תמיד יוצא חלק. לנו האתיופים אכפת מטיב הבהמה והבשר, וזאת הסיבה, ככל הנראה, שהבשר תמיד יוצא חלק".
דברי הקס מקבלים ביטוי לאור מה שאומר לי מקור אמין מהרבנות הראשית. כהאי לישנא: "לצערי הרב, כידוע היום נושא הכשרות הפך להיות מגזרי ותו לא. חלק גדול מציבור שומר הכשרות חושב שכשרות של בד"ץ ירדה מן השמיים, אבל בפועל מדובר באינטרסים ובמאבקי כוחות, שליטה וכסף".
יהדות אתיופיה, כמו היהדות המקראית, מאמינה בטוב ליבו של כל אדם. את האינטרסים אנו משאירים להקב"ה. אנו ממשיכים להאמין באדם. מתוך גישה זאת הרב ראובן טל יאסו אומר: "יש לזכור שרוב מנהגי השחיטה הם מדרבנן ולא מדאורייתא. על פי ההלכה הרבנית, כולם כשרים לשחוט. רבנים מקובלים מירושלים נהגו לאכול משחיטת עופות מנשים תימניות", ולכן תוהה הרב ראובן: "כיצד אפשר להורות לילדים שומרי כשרות להעליב ולפגוע בהוריהם? יש לזכור שכיבוד הורים הוא מצווה דאורייתא, אחד מעשרת הדיברות". בפועל פוסק הרב ראובן יאסו כי שחיטה של קס היא כשרה.
מנהגי הניקור הם שונים מקהילה לקהילה. למשל, הניקור האתיופי מחמיר יותר. במסורת הרבנית אין זיהוי ודאי של גיד הנשה, ואילו אצל יהודי אתיופיה ישנה מסורת בזיהוי ודאי של גיד הנשה. גיד הנשה הוא נתח בשר שלם. על פי המסורת האתיופית, נתח זה אינו נאכל. מצד שני, יש גידים בחלק האחורי, בין הפרקים, שלפי המנהג הרבני אסור לאכול ועל פי המנהג האתיופי מותר לאכול. לכן, הרב ראובן מציע לכל לנקר על פי שתי השיטות, ולאחר מכן לדאוג לתהליך הכשרת הבשר באמצעות הדחה ושטיפה במי מלח, ולא רק על ידי "חליטה", כפי שנהגנו באתיופיה וכפי מנהג התימנים.
ראינו שעם קצת רצון טוב אפשר למצוא פתרונות כמעט לכל בעיות הכשרות. לא באמצעות ביטול השוני אלא על ידי קבלתו. ושוב, כל פתרון הכרוך בפגיעה קשה בהורים היקרים והצדיקים שלנו, שבזכות מסירות נפשם באמונת ישראל אנחנו כאן, אין לה מחילה. יהדות אתיופיה הצליחה לאחד את הקהילות השונות והמגוונות לקהילה אחת גדולה, חרף השוני. אין שום סיבה שהיא לא תצליח לעשות זאת גם בארץ הקודש.
