שיר ששוןהשילוש המקודש של קפה, מאפה ונוף, מעולם לא היה חיוני יותר במדינה שלנו. כולנו קצת בפוסט-טראומה, וחייבים להתנחם במשהו מתוק ולראות קצת ירוק בעיניים כדי להחזיר את השפיות. חוץ מזה, מדי שבוע המעלות נוסקות וזהו – הקיץ כבר פה. אז יצאנו לסייר בארבע עגלות קפה כיפיות בנקודות שונות בארץ, שמנוהלות על ידי מילואימניקים, ושמענו מהם איך מתפעלים את העסק בימי חירום, מה המנה המומלצת בתפריט ואיפה אפשר לטייל באזור.
מהשדה לצלחת
אז נתחיל מהנקודה הכי צפונית – קפה פנינו
הבעלים: אריאל ארונס ויהונתן פרנק
אריאל מספרת איך עלה הרעיון להקמת העגלה: "הכרנו מהעבר את החבר'ה ממשק 'לב אדם' והחלטנו לעשות שיתוף פעולה – אנחנו נקים שם עגלה, והם יפיצו את התוצרים של המשק". אריאל ויהונתן טיילו בדרום אמריקה עד לפני החגים, וכשחזרו הם הבינו שהזמן הקרוב יכול להיות טוב כדי ליישם את הרעיון העסקי שלהם. "לפני המלחמה, לקראת סוכות, קבענו בינינו שאחרי החגים נתחיל להריץ את זה".
אבל כשהתחילה המלחמה הזוג גויס למילואים – הוא כלוחם באגוז, והיא כסמב"צית של חטמ"ר בנימין. הם כבר חשבו לוותר על העגלה כשהמלחמה התארכה והם נשארו במילואים זמן רב. "התלבטנו אם להמשיך עם זה ומה לעשות, ולפני שסיימנו את המילואים יהונתן פגש בעזה את אחד העובדים של המשק – מישהו שהיינו איתו בקשר בעניין עגלת הקפה, אחרי כמה חודשים שלא ראינו ולא דיברנו איתו בכלל. הוא שאל על העסק, ואז אמרתי 'יאללה, זה סימן. מה הסיכויים שהוא יראה אותו בתוך עזה? דווקא אותו'".
אריאל מציינת שבדיעבד זו הייתה החלטה נכונה. "כשהחלטנו לקדם את העגלה אחרי שחזרנו – זה הרגיש נכון. בתוך חודשיים הרמנו את זה ופתחנו לפני חודש וחצי", היא מספרת. אבל גם כיום, היא משתפת, זה לא פשוט לנהל עסק תוך כדי לחימה. "היינו פתוחים במשך שבועיים-שלושה, ואז יהונתן שוב גויס למילואים. עכשיו הוא חזר, אבל יוצא שרוב הזמן שהיינו פתוחים הוא לא נכח. לכן, עגלת הקפה פתוחה כרגע רק בימי שישי".
למה "קפה פנינו"?
"'פנינו' זה כריך באיטלקית. העגלה היא בסטייל איטלקי – יש פוקאצ'ות וגבינות. יש גם טוסטים, כריכים קרים, סלטים, קפה, שתייה".
מה הנוף שרואים כשיושבים?
"יושבים ממש באמצע השדה, עלי גפן מעליך, אתה ממש רואה את השדה עצמו, איפה שמגדלים את כל הירקות והפירות של המשק. הם גם מגדלים שם ענבים, בכרם. המקום יפה ברמות ומאוד פסטורלי, זה כן בשטח יותר, אז אתה יורד דרך כביש עפר ומגיע ממש למשק. אווירה מאוד שקטה ויש בריזה תמיד. מאוד כיף בקיץ".
אריאל מציינת כי המלחמה גרמה להם לראות את כל העסק באור אחר. "זה מרגיש כמו זכות אמיתית שאנחנו יכולים לפתוח את המקום הזה. אנחנו מודעים לסיטואציה, גם אצלנו בני משפחה וחברים נלחמים או נפגעו, ובא לנו להכניס טוב ושמחה, שיהיה מקום טוב לאנשים לשבת לאכול ולשתות".
מה בתפריט?
"אבא שלי הוא שף, והוא בנה לנו את התפריט. הכל אנחנו מכינים אצלנו – ריבות, ממרחים, פסטו, ורוב הירקות נקטפים מהמשק. הגשת הירקות היא גם בהתאם לעונה ומה שמתאפשר למשק לתת – עכשיו זו עונה של מלון, ואנחנו מוכרים אותו חתוך בכוסות. פעם היה להם חסה לליק – אז עשינו סלט חסה לליק. עכשיו אין להם, אז אנחנו עושים סלט קינואה".
איזה עוד דברים יש באזור?
"עגלת הקפה קרובה ליציאה של כביש 6. אפשר ללכת אחרי הביקור פה לחוף דור. ובכלל, קל לרדת מ-6 אלינו, בדרך לטיול או אחרי. אם אנשים אוהבים טיולי אופניים או אופנועים, זה המקום".
מה רושמים בווייז? משק לב אדם
כשרות: צהר
שעות פתיחה: שישי, 9:00-15:00
הפתעות מתוקות
במרחק של כמעט שעתיים נסיעה דרומה משם מצאנו מקום חדש לנוח בו – קפה בסיפתח באפרת. משה קולקר, הבעלים, סיפר לנו שהיא אחת מתוך שלוש עגלות שהוא מפעיל – תאומה אחת "סיפתח ירושלים", ועגלה נוספת באפרת בשם "הפיר". הלכנו איתו 6 שנים אחורה בזמן כדי לשמוע איך הוקמה העגלה הראשונה באפרת.
"הייתי מורה בבית ספר", מספר משה, "ועברנו פה ליישוב אפרת, מירושלים. תמיד נמשכתי לעולם היזמות, התעסקתי בזה לא מעט. וכשעברנו לפה, רציתי לעזוב את תחום החינוך ולעבור ליזמות".
"לפני שש שנים עוד לא הכירו את הטרנד הזה", משה נזכר. "אשתי אמרה לי 'יאללה משה, אם אתה לוקח אותי מעבר להרי החושך – מירושלים לאפרת, לפחות תדאג שיהיה לי קפה בבוקר בדרך לעבודה'. והתחלתי".
לקח למשה חצי שנה של ניסיונות עד שהציב את העגלה. הוא מספר שהבירוקרטיה הייתה מסובכת כי לא הבינו במועצה את הגדרת העסק. ולא רק זה, כשהוא התחיל, גם הלקוחות לא ממש הבינו אם זה סתם קרוואן שנתקע או עסק של ממש. תוך כדי ההקמה המורכבת – משה מקבל עוד מכה בכנף, והיא לא כל כך קלה – "התחילה הקורונה והייתי חודש בבית. חשבתי שנגמר החזון".
אבל כמו יזם אמיתי, הוא לא מוותר ומנסה להמציא את עצמו מחדש. "מישהו בא והציע לי לקנות מכונה של גלידה אמריקאית. אני חשבתי: מה הקשר בין גלידה לבית קפה? אבל הוא אמר – 'תקנה, זה ימשוך אנשים'. במקביל, יש לי חבר שעושה סרטונים והכין לי סרטון על הטיול ליד, נחל הפירים, בסרטון הוא עושה טיול עם הילדים, ואז בא לקנות קפה להורים וגלידה לילדים".
הגימיק עבד. משה מספר שאחרי הסגר הראשון הוא עלה על הגל. "אנשים התחילו לצאת מהבית, ואני פרסמתי בכמה קבוצות – ובתוך יום אחד החזרתי את העלות על מכונת הגלידה, המקום היה מפוצץ. זה היה שילוב של לצאת מהבית, הרגישו בנוח עם הקורונה, והגלידה".
וכשסופסוף חשה משה שהדברים מתנהלים על מי מנוחות, בשמחת תורה פרצה המלחמה מלחמה ומשה קיבל צו 8. "מ-7 באוקטובר הוקפצתי למילואים, ותוך כדי ניסיתי לתפעל מרחוק את העסק, צריך לבנות ממש קהילה חזקה לדבר הזה" הוא מתאר. "למזלי, יש לי צוות מדהים. אחת העובדות ממש נרתמה ולקחה אחריות, הבעל שלה גם גויס למילואים והיא לקחה אחריות מא' ועד ת' – ספקים, הזמנות וכו'. המשפחה שלי גם נרתמה – אחי, אבא שלי, אשתי. גם חברים. אבל קודם כל זה התחיל מהעובדים עצמם".
למה "סיפתח"?
"סיפתח זה קודם כל זה בוקר. בערבית 'סיפתח' זה העסקה הראשונה, בתרבות הערבית העסקה הראשונה שהעסק עושה ביום, זה למזל טוב. זה נכנס לסלנג הישראלי, כמו שאומרים 'שיהיה לך אחלה סיפתח', פתיחה טובה. אני רוצה שזה מה שאנשים יחוו אצלי – שיפתחו את היום בצורה חיובית, בצורה טובה".
מה רואים כשיושבים?
"דשא מסביב, עצים, מוזיקה. יש כאילו אווירה מגניבה כזו, לא יודע איך להסביר את זה. אבל בסוף זה בתוך השכונה, יש שבילים. גם יש הרבה מקומות לטייל בהם באזור: כאמור, במרחק של שתי דקות נסיעה נמצא נחל הפירים, שיש בפתחו שכשוכיות מים. אפשר ללכת לאלון הבודד שמתחבר לדרך האבות, טיילת שלמה שמשם רואים את בריכות שלמה, מרחק של 5-10 דק' הליכה. יש את אמת המים של הורדוס, שהוא בנה, בגלל זה קוראים לפאב 'הפיר' – כי לידי יש את אחד הפירים של האמה".
מה מיוחד בעגלת הקפה שלכם?
"הסלוגן שלי הוא 'קפה מחבר אנשים' – אני מאמין שאם אני נותן לקהילה, הם נותנים בחזרה. אנחנו מקיימים הרבה אירועים: פסטיבל יין שהתקיים פה בשנה שעברה ואני מקווה שגם השנה, שיעורי תורה, שיעורי יוגה, מתנפחים לילדים – המון דברים קהילתיים סביב הקפה. זה המקום שבו אנשים נפגשים, עושים עסקאות, נפגשים עם המשפחה ועם החברים. זה 'סיפתח'".
מה בתפריט?
"יש איזו תפיסה שעגלות קפה מוכרות גם אוכל. אצלי בעגלות אין מנות אוכל, זה מקום של שתייה, קפה ומאפה. קפה הוא המומחיות שלנו – אני קולה את הקפה שלי, יש לי שלושה סוגים של קפה, ואנחנו מקפידים על טריות; דבר שני מבחינת שתייה – השייקים. יש לנו מגוון גדול של שייקים מאוד מעניינים, שלא רואים בכל מקום.
"ובכל זאת, מבחינת האוכל –בעגלה בירושלים יש לנו קרואסונים ממולאים, עם גבינות. אני קורא לזה 'קרואסון הפתעה'. פה באפרת אין לי את הקרואסון הזה, אבל יש לנו כריך שקוראים לו 'כריך הפתעה' – עם בטטה, גבינה, בתוך בייגל".
מה רושמים בווייז? "עגלת קפה סיפתח אפרת" (בירושלים – "עגלת קפה סיפתח סן סימון").
כשרות: רבנות
שעות פתיחה: ראשון-חמישי – 7:30-19:00, שישי – 7:00-14:30.
ה-מקום לחובבי פחמימות
הייתה לנו חוויה כל כך טובה, והדרמנו מעט לטעום עוד חוויה. בין אשדוד לגדרה שוכן קיבוץ פסטורלי, ובו עגלת קפה שנפתחה לפני שנה וחצי בלבד. תכירו את "קפה במשק" בקבוצת יבנה.
הבעלים: איתן זלקינד
מי שישאל אותו על העגלה לא יקבל סיפור מהעבר, אלא ישמע בעיקר על הצוות שלו בהווה. "יש לנו צוות עובדים מהאזור, שהגאווה שלי זה הם", מספר איתן. "זאת אומרת, אם תשאלי אותי מה זה 'קפה במשק' זה הצוות של העובדים שפה – חבר'ה מתוקים, צעירים, כאלה שהם בשירות לאומי, לפעמים מעל הגיל הזה. הם באים לפה ונותנים את הנשמה ואת הלב, ורואים את זה בשירות, באוכל, בהכל".
איתן מסביר שהמלחמה קטעה את הרצף. "בתחילת המלחמה היינו סגורים, כי אני מנהל את העגלה וגויסתי למילואים. לקראת ינואר הצלחנו לחזור לפעילות", ומאז, כך נשמע, העסק רק הולך ונוסק.
למה דווקא "קפה במשק"?
"התלבטנו בין כמה שמות, ורצינו לחבר גם את האנשים למקום. חשבנו גם איך אנחנו מציגים את האווירה הזו – זה קיבוץ ירוק ונחמד ויש אווירה טובה, אז ככה הגענו ל'קפה במשק'".
מה רואים כשיושבים?
"אנחנו יושבים על השדות, יש 'ספוט' לכיוון השדות של הקיבוץ – אז לפעמים יש שם חיטה, לפעמים כותנה. עכשיו בדיוק זרעו שם תירס. זה מתחת לעץ גדול כזה ויפה. יש שם אוויר טוב".
מה בתפריט?
"לדעתי, הטאבון שלנו. יש לנו טאבון גדול ומיוחד, שאנחנו עושים בו קודם כל פוקאצ'ות עם מטבלים ופיצות מכל מיני סוגים – פיצה עם פטריות שמפיניון, מרגריטה, פיצה עם סלק, כל מיני סוגים. יש לנו בנוסף גם סלטים, ואנחנו מוכרים מאפים. עכשיו לכבוד הקיץ הבאנו גם שייקים מרעננים וארטיקים של 'תמרה'. אלה ארטיקים מיוחדים".
מנה מומלצת?
"בעיקר הבצק – הפוקאצ'ות, הפיצות. בפוקאצ'ות יש לנו גם ללא גלוטן, חלק מהמנות טבעוניות. למשל, יש לנו פיצה טבעונית".
איפה אפשר לטייל באזור?
"קודם כל הקיבוץ זה מקום ממש נחמד – יש פה רפת ושטחים יפים. אפשר לנסוע לים, זה מרחק נסיעה מפה, בתוך 7 דקות אתה בים. אפשר לנסוע לבאר טוביה, לאזור נחל פואר".
מה רושמים בווייז? "קפה במשק קבוצת יבנה"
כשרות: רבנות
שעות פתיחה: חמישי ב-18:00-23:00, ושישי 9:00-13:30
אתנחתא לקפה טוב
הדרמנו עוד קצת לאזור חבל לכיש וגילינו עוד עגלת קפה – ברוכים הבאים ל"לכישה". שני הבעלים של העגלה גויסו למילואים, אז דיברה איתנו נעמה, אשתו של יובל, אחד מהם. כרגע היא מתפעלת את העגלה עד שישובו מהמילואים.
הבעלים: יובל תור ומאיר טל
"הרעיון היה לחבר בין אנשים, לשבת בנחת, לטייל באזור ולעצור לאתנחתא לקפה טוב", נעמה מתארת את החזון. "זה בעצם חבל ארץ שהם ממש חלמו שאנשים יכירו אותו. כמו שיש דרום אדום – אז שיהיה אותו דבר באזור שלנו. זה אזור שלא כל כך מכירים. יש אפילו כאלה שכינו אותו 'הגולן של הדרום'".
שניהם, גם מאיר וגם יובל, הם אנשים עסוקים ועובדים, אבל הם הספיקו לפתוח את העגלה הזו בטבע, במקום יש מאין – "הם בחרו אזור מאוד יפה פה מתחת ליישוב ועבדו מאוד קשה בטבע בשטח, כדי להקים את עגלת הקפה. המקום היה בלי מים, בלי חשמל – כלום, רק עשב", מסבירה נעמה.
העגלה נפתחה לראשונה בחול המועד סוכות, והפתיחה הייתה מוצלחת – ואז הגיע 7 באוקטובר וטרף את הקלפים: יובל ומאיר גויסו למילואים. יובל היה כמעט חמישה חודשים בדרום, חלק מהזמן בעזה. גם מאיר היה בצפון. גם תמר אשתו של מאיר וגם אני עובדות במשרה מלאה. לא ידענו מה לעשות", היא מתארת. "אחרי חודש וחצי שהעגלה עמדה עצובה ובודדה, ראינו בשטח שהרבה אנשים זקוקים לאוויר הזה, לקפה טוב. אנשים התחילו לבוא ושאלו אותנו על עגלת הקפה, ביניהם הרבה נשות מילואים. ואז הבנו שלמרות הכל ואפילו שאנחנו לבד, וכל אחת עם הילדים שלה – אנחנו נהיה על זה".
כדי שיהיה קל יותר להפעיל אותה, העגלה 'עברה דירה'. "עזרו לנו להעביר את העגלה לכאן, מקום עם נוף מאוד יפה ומרחב, וכך יש מרחב מוגן וגם זה קרוב לבית שלנו אז קל יותר לתפעל אותה", נעמה מסבירה איך לקחה על עצמה עסק שלא התכוונה לנהל. "יש לי בנות גדולות, נערות, שממש מנהלות את העגלה".
"זה היה מאוד-מאוד מאתגר", היא נזכרת, "אבל זה היה ממש מדהים לראות – הגיעו אמא ולוחם שחזר מעזה, משפחה שבאה להרים לחיים לכבוד זה שהבן שלהם חזר הביתה מהצבא אחרי תקופה ארוכה, הגיעו זוגות. מגוון של אנשים. והרבה מבקרים ניגשים אלינו ואומרים לנו 'תודה שיש את המקום הזה'".
למה דווקא "לכישה"?
"זה מתוך שיר ישן על האזור שנכתב על ידי מיכאל רגב: '…הו מה יפית לכיש, את ארץ התילים, אל מול הרי חברון, הו לכיש לכישה'".
מה רואים כשיושבים?
"זה אזור שיש פה הרבה ענבים, 'ענבי טלי' זה כאן. בעונה הזו אומנם אין פריחה יפה, אבל יש פה הרבה כרמים מדהימים, והנוף עדיין מקסים. יש צמחייה מסביב, הנוף הוא נוף רחב כזה, של גבעות יפיפיות. יש אצלנו משחקי שש-בש, משחקי שולחן נחמדים שאפשר לקחת, ובערב בחורף אנחנו מביאים כרבוליות. יש גן שעשועים קרוב לילדים. אבל בגדול, במקום עצמו אתה מוצא לך את הפינה שלך".
מה בתפריט?
"כל המנות שלנו נושאות שמות של נחלים או יישובים באזור. הכל מחובר לשטח, למקום. יש לנו את 'פיצה לכישה', זו פיצה מאוד מבוקשת ומיוחדת, עם בטטה, סלק ופסטו. היא מכילה כמובן גבינת מוצרלה. בנוסף, יש לנו כריך כרוב צלוי, כריך מיוחד שנאפה בתנור עם טעם קצת מתקתק.
"יש לנו גם מנות ללא גלוטן – פיצה, טוסט וקינוח ללא גלוטן; עוגייה מיוחדת, 'עוגייה של סבתא מיכל' שאנשים אוהבים, שמלאה במגוון אגוזים; וסלט לכיש –סלט עם כל מיני עגבניות שרי, בכל מיני צבעים, וזיתי קלמטה וגבינת מוצרלה. העגבניות הן ממשק קרוב, וזו מנה כיפית ומיוחדת".
הכי מיוחד שלכם?
"אנחנו מוכרים פה שמן זית שלנו ויינות של מישהו מקומי. אנחנו משתמשים בחומרי גלם מחקלאות של היישובים פה – הסלטים, הכריכים, הירקות – חשוב לנו שחומרי הגלם יגיעו מחקלאות מקומית, שלנו. בקרוב גם נפתח סדנאות בעגלה, לאורך הקיץ. חשוב לנו שהמקום יביא למפגשים בין אנשים, מקום שיאפשר לאנשים לדבר ולשבת בנחת, להתאוורר ולהתחזק".
איפה אפשר לטייל באזור?
"גבעות גד –זו שמורת טבע של רשות הטבע והגנים עם תצפית מדהימה. גם יער אמציה נמצא חמש דקות נסיעה מפה. דקה נסיעה מהעגלה יש בית בד עתיק ומערה יפה ומרשימה עם כל מיני עתיקות. יש באזור גם את יער המלכים, מאוד יפה שם. בתקופה של הפריחה יש פה הרבה מסלולי טיול של פריחות. וגם עכשיו, יש בדרך לפה – תל גודד, עם מערות זחילה. יש גם הרבה מטיילים באופניים, נוח לדווש באזור הזה".
מה רושמים בווייז? "עגלת קפה לכישה – כרמי קטיף"
כשרות: רבנות
שעות פתיחה: רביעי-שישי –8:30-13:00, רביעי-חמישי – 20:30-23:00, מוצ"ש – 21:30-23:30
נעמה ממליצה לוודא ברשתות החברתיות שאכן פתוח לפני שמגיעים, או להתקשר. ניתן לפתוח את העגלה במיוחד עבור קבוצות.
