מרדכי (מוטי) מרמורשטיין (כלכלן והיסטוריון, ד"ר לתולדות ישראל)בימים קשים אלו, אולי הקשים ביותר למדינת ישראל מאז מלחמת השחרור, מצפה הציבור הישראלי שהקהילה היהודית בארה"ב על כל זרמיה – התפוצה היהודית הגדולה ביותר בעולם, כ-6 מיליון נפש – תזדהה עם מדינת ישראל המותקפת והנלחמת על נפשה הזדהות מלאה, תתייצב לימינה ותזעק את זעקתה ללא ערעור וללא פקפוק.
והנה, מתברר כי לא כך הם פני הדברים, ויש זרמים ביהדות ארה"ב שתמיכתם בישראל אינה מובנת מאליה, ופעמים שיש ביניהם המסתייגים מדרכה של ישראל ויש בהם המובילים את המחאה והביקורת על ישראל. קשה לתאר את עומקו של מפח הנפש שתופעה זו גורמת לציבור הישראלי המתקשה להשלים עימה.
כדי להבין את התופעה הזו, מן הראוי לבחון את התפלגות הזרמים של יהדות ארה"ב. כשליש מיהודי ארה"ב נמנים עם הזרם הרפורמי, כשליש אינם נמנים עם זרם כלשהו, כ-18% הם קונסרבטיבים וכ-10% הם אורתודוקסים. שני השלישים הנמנים עם הזרם הרפורמי ושאינם נמנים עם זרם כלשהו, הם ליברלים בהשקפת עולמם. לעיתים קרובות הם בקצה הליברלי השמאלי, הקצה הפרוגרסיבי, שבראש מצעד הדגלים שלהם מתנוסס דגל זכויות האדם. היחסים בינם לבין מדינת ישראל ידעו עליות ומורדות, ובעשור האחרון בעיקר מורדות.
כשנחקק חוק הלאום הגיבו הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה בהודעה: "בהיותנו תומכים מסורים של מדינת ישראל, אנו מאוכזבים מהחקיקה שהעבירה הממשלה ואשר פוגעת במיעוטים במדינת ישראל". כשהעבירה ארה"ב את שגרירותה מתל אביב לירושלים, הגיב נשיא האיחוד ליהדות רפורמית בצפון אמריקה ואמר כי "השגרירות האמריקאית צריכה לעבור לירושלים בזמן הנכון. לא נוכל לתמוך בהחלטת הנשיא לעשות זאת ללא תוכנית שלום".
דגל זכויות האדם מוביל את יהדות ארה"ב לזכויותיהם של הפלשתינים. בשעה שישראל מציבה את הביטחון בראש דגליה. אין זה פלא אפוא שכ-70% מיהודי ארה"ב הם מצביעי המפלגה הדמוקרטית, מפלגה שהולכת ונסחפת אל הקצה השמאלי-פרוגרסיבי. לכאורה, ניתן היה לצפות שאם הסולידריות עם מדינת היהודים וגורלה ועתידה של מדינת ישראל היו עומדים בראש מעייניהם של יהודי ארה"ב, כי אז היו מצביעים למפלגה הרפובליקנית שרוב בוחריה תומכים בישראל. עולה מכאן שבסדר היום של הרפורמים והליברלים שאינם משתייכים לזרם כלשהו, תופסת ישראל מקום זניח מאוד, וכשהיא כבר עולה על סדר היום הם מביעים כלפיה עמדה ביקורתית.
ניתן לסכם ולומר שבמתח שבין ערכים יהודיים לערכים אמריקאיים אצל יהודי ארה"ב, למעט האורתודוקסים – ידם של הערכים האמריקאיים, שיד ליהודים בעיצובם, על העליונה.
אין זה פלא אפוא שכ-70% מיהודי ארה"ב הם מצביעי המפלגה הדמוקרטית, מפלגה שהולכת ונסחפת אל הקצה השמאלי-פרוגרסיבי
הסברים רבים ושונים ניתנים לתופעה הזאת. בראש ובראשונה נתחלפו הדורות. עשרות שנותיה הראשונות של המדינה התאפיינו בסולידריות ללא תנאי בין שתי הקהילות. שתי הקהילות היו עדיין תחת רישומה של השואה, ניצולי שואה חיו בשתי הקהילות, והקהילה היהודית העשירה אף סייעה ככל יכולתה למדינה הצעירה ולאזרחיה. מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים עוררו שוב ושוב את יחסי האהבה בין שתי הקהילות. ישראל גם נראתה כמדינה דמוקרטית ונאורה העונה לציפיות של יהודי ארה"ב ממנה. מאז מלחמת יום הכיפורים צמח דור צעיר שהסולידריות הבסיסית כבר לא הייתה נחלתו. הוא נטמע יותר ויותר אל תוך הערכים האמריקאיים הליברליים, בשעה שישראל הלכה ונסתבכה במלחמה עם הפלשתינים ותומכיהם, ומנקודת המבט האמריקאית שוחרת זכויות האדם, תוך הפרת זכויות האדם הפלשתיניות. ישראל נהייתה גם יותר ימנית ואולי אף יותר דתית. סקר מגלה שהיהודים באמריקה הם פחות דתיים מהאמריקאים, זאת בשעה שבישראל כמחצית מהאוכלוסייה דתיים ומסורתיים, ואף רבים מן החילונים מאמצים מסורות יהודיות.
ואולי ההסבר העמוק ביותר לתופעה שהצבעתי עליה היא העובדה שיותר ממחצית מיהודי ארה"ב שאינם אורתודוקסים נשואים בנישואים מעורבים – מה שאומר שאפשר שהדורות הבאים שלהם יתרחקו יותר ויותר מבסיסם היהודי.
ואולם, דווקא בשעה הזו של הזדהות הפרוגרס עם הפלשתינים, מוצאת עצמה יהדות ארה"ב מתמודדת עם גל של אנטישמיות, שכמעט מצטרפת באופן טבעי לאנטי-ישראליות, והיהודים השותפים לפרוגרס חשים נבגדים על ידי השמאל האמריקאי שהם בשר מבשרו.
דומה כי מפח הנפש הישראלי מצפייה ביהודים שמובילים הפגנות נגד ישראל מחד גיסא, והמשבר ביהדות הליברלית בארה"ב מאידך גיסא, עשויים להוביל את יהדות ארה"ב לחשב מסלול מחדש ולהוביל לחידושה של הסולידריות היהודית העולמית, שהיא טבעית ומתבקשת כל כך.
