הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)בכל הדורות ניסו רבים להסביר מה היה פשעו של משה עד כדי שניטלה ממנו מנהיגותו. מתוך הפסוקים עולה שמשה נצטווה לדבר אל הסלע, ובמקום זאת הוא מכה את הסלע. זאת ועוד, משה לא הסתפק בהכאה אחת אלא היכה את הסלע פעמיים: "וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים".
מסביר רש"י: "לפי שבראשונה לא הוציא אלא טיפין, לפי שלא ציווה המקום להכותו אלא ודברתם אל הסלע, והמה דברו אל סלע אחר ולא הוציא, אמרו שמא צריך להכות כבראשונה… ונזדמן להם אותו סלע והכהו". משה היה יכול להכיר בטעותו כבר בהכאה הראשונה, שלא הניבה כל תוצאה, אולם הוא דווקא ניסה להכות את הסלע פעם נוספת עד ליציאת המים.
הילקוט שמעוני (חוקת רמז תשסג) מביא משל חינוכי להסבר האירוע: "ודברתם אל הסלע [כ, ח], והכיתם לא נאמר, א"ל כשהנער קטן רבו מכהו ומלמדו כיון שהגדיל בדבור הוא מיסרו, כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה, כשהיה סלע זה קטן הכית אותו שנאמר: והכית בצור, אבל עכשיו ודברתם אל הסלע שנה עליו פרק אחד והוא מוציא מים מן הסלע, והוצאת להם מים מן הסלע".
בצעדיה הראשונים של האומה משה נדרש להכות בסלע, שכן בתחילת הדרך יש צורך בהנהגה קשוחה יותר. אולם, לאחר מסע הנדודים במדבר במשך 40 שנה, העם כבר התבגר והיה צורך בשינוי בדרך הנהגתו. את ההכאה יש להחליף בדיבור ובשיח משותף.
כך כותב הרב קוק זצ"ל (אורות הקודש ד, עמ' תק) על חטא המריבה: "שורש כל זה הוא חטא מי מריבה וכעסו של משה, אמירת שמעו נא המורים, שהביאו הכאה בסלע, במקום שהיה ראוי להיות הרצון והפיוס והדיבור".
חטא מי המריבה אמור להיות לקח לדורות גם ליחסים שבין הורים לילדים. בשלבים הראשונים יש צורך בהעצמת הסמכות ההורית, וזאת ניתן לעשות עם מידה מסוימת של קשיחות. אולם, בשלבים מאוחרים יותר, בגיל ההתבגרות של הילדים, יש צורך גדול יותר בשיח משותף. קשיחות יתרה עלולה לגרום להתרחקות ולחוסר הקשבה.
הרב קוק מתייחס לשיפור בתפיסה החינוכית בדורות האחרונים ועוד בימיו. הוא כתב (עין איה, ברכות – חלק א, עמ' 31): "כאן הורונו חז"ל נועם דרך החינוך. כי לא במהלומות יחונך האדם, כי אם בדרכי נעם. והיראה האמיתית היא יראת הרוממות הבאה מצירוף האהבה הנאמנה. ועד הזמנים האחרונים לא ירדו חכמי הפדגוגיה לזה, והיה דרך חינוכם רק במקל חובלים, עד הימים האלה, שניסיונות הרבות הוכיחום להשכיל את אשר הורו לנו חז"ל ברוח קדשם".
בימים אלו החלה חופשת הקיץ ממוסדות החינוך השונים. מדי שנה האתגרים בחופשת הקיץ רבים, אבל בתקופה של מלחמה האתגר כפול ומכופל: בבתים רבים האבות נמצאים במילואים לתקופות ארוכות; האימהות נדרשות לעבוד כפליים – גם להתמודד עם ילדים ללא מסגרת, וגם לצאת לעבודה, וזאת כשהן דואגות לשלום יקיריהן שבצבא; תושבי הצפון וגם חלק מתושבי הדרום נמצאים מחוץ לביתם, וחלקם נמצאים במלונות בחדר צר מלהכיל; משפחות רבות נפגעו כלכלית; חלק מהמשפחות מתמודדות עם שכול וחלק עם בנים/אבות/בעלים פצועים פיזית, נפשית או שניהם גם יחד; החום הוא גדול, המתח מתעצם, ואיתו גם תופעות הלוואי של כעס וקפדנות. זו מציאות שדורשת איפוק וסבלנות מצד ההורים, למען הילדים ושלמות המשפחה.
יש להשתדל להתרחק מהכעס ולהרבות בשיח ובהקשבה. כדאי להימנע מלהשתמש במקל הקשיחות ולהרבות בשיח אוהב ומחבק. במיוחד בשעה שהילדים חשים את המתח, מרגישים את הקושי ומצויים בחרדות, יש צורך בחיבוק חם ואוהב.
