בפרשיית פרה אדומה נאמר: "וּנְתַתֶּם אֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן". עולה השאלה: מדוע אלעזר אמון על המשימה, כאשר אהרון עדיין משמש בתפקידו ככהן גדול? השאלה מועצמת כאשר חושבים על העתיד – לאורך הדורות, למי אמורים להביא את הפרה האדומה – לכהן הגדול? לבנו? לכהן אחר?
רש"י מסביר כי "מצוותה בסגן" ומפנה אותנו לספרי, שם כתוב: "זו נעשית באלעזר, ושאר כל הפרות בכהן גדול, דברי ר' מאיר. ר' יוסי בר' יהודה ור' שמעון ור' אליעזר בן יעקב אומר: זו נעשית באלעזר, ושאר כל הפרות בין בכהן גדול ובין בכהן הדיוט" (ספרי, יט, ח).
ר' מאיר רואה את אלעזר כמחליפו של אהרון, ושאר התנאים רואים אותו כבחירה נקודתית מתוך כלל הכוהנים. להבנתי, המחלוקת ביניהם ממחישה לנו את מורכבות תפקידו של הסגן כעומד בתפר בין המנהיגות לבין ציבור כוהנים או העובדים. השאלה האם הסגן הוא כהן הדיוט שקיבל עוד סמכות או כהן גדול בהכשרה, היא שאלה קריטית לתפקידו של הסגן, ובעיקר לרשות הפנימית שהוא יכול לתת לעצמו בקבלת החלטות או בנתינת ההנחיות לאחיו הכוהנים.
ניתן לדייק את מקומו של אלעזר לפי פירוש הרמב"ן: "ולא נתנה לאהרן, ואולי הוא לגדולתו כי הוא קדוש ה' וחסידו המכפר במקדשו ולא רצה ליתן לו עבודת חוץ, או היה להכתיר אלעזר ולחנכו בחיי אביו במצווה אחת מן המצוות של כהונה גדולה, או היה לעונש העגל כדברי רבי משה הדרשן".
ניתן ללמוד מדבריו כי הסגן מחליף את הכהן הגדול מלבצע עבודה הנעשית בחוץ, מפאת כבודו. לחלופין, זהו חלק מחינוכו ככהן הגדול הבא. אפשרות שלישית היא שתפקידו של הסגן להחליף את המנהיג כאשר נבצר ממנו לבצע משימה.
כאשר מדברים על סגנים, או בשפה מקצועית יותר "דרג ניהול הביניים", מדברים על הקושי בכך שהם נמצאים ב"קונפליקט בין-תפקידי". במשך רוב שירותי הצבאי הייתי בתפקיד הסגן, והעמידה בתווך בין ההנהלה לבין העובדים יכולה לייצר קושי ומצוקה. אם ניקח את פירושו של הרמב"ן, הסגן מכיל את שלושת הסעיפים: הוא ממלא מקום המנהיג בהיעדרו, עשוי להחליפו ביום מן הימים אך עדיין לא זוכה לכבוד, ועדיין מבצע את המשימות השגרתיות.
הקונפליקט מחריף במצבים שבהם הוא למשל אחראי לייצג את ההנחיות כלפי העובדים, לגייס אותם להקשיב ולשתף פעולה, ומצד שני הוא אינו חלק מאלו שקיבלו את ההחלטות בפועל. כדי לחזק את הסגן ולמנוע ממנו להישחק מהקונפליקט שבו הוא נמצא, צריך להדגיש את האלמנטים המייחדים אותו, כמו בטיפול בפרה האדומה.