כאשר ה' מראה למשה את הארץ שאליה הוא לא ייכנס, משה בתגובה חושש לעם ישראל שיצטרך להישאר "כצאן אשר אין להם רועה", ומבקש למנות עבורם "איש על העדה".
ה' מעביר את ההנהגה ליהושע ומסביר את המהלך בכך שיש לו תכונה ייחודית שמאפשרת לו להיות מנהיג – "איש אשר רוח בו". הפרשנים מנסים להסביר את המושג. מדובר באדם שיוכל להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד (רש"י); כמו רוח שנעלמת מן העין, אך רואים את תוצאות פעילותה (רש"ר הירש); שיש בו רוח שאינה נחלשת על ידי הגוף (אבן עזרא); חזק בדעתו ואינו נמשך להנאת עצמו או להנאת אחרים (הנצי"ב).
לפני כמאה שנה, חוקרים רבים ניסו להבין מהן התכונות המשותפות לכלל המנהיגים. להפתעתם, הם לא מצאו אף תכונה משותפת – לא כולם חזקים, לא כולם חכמים. בשנות ה-40 השאלה השתנתה ובדקו מהי התנהגותו הייחודית של המנהיג ולא מהן תכונותיו. אולם, בשנות ה-60 קמו תיאוריות חדשות שטענו: אין תכונת מנהיגות משותפת, גם אין התנהגות אחת שמייצרת מנהיגות. מנהיגות היא תופעה תלוית הקשר – מנהיג לא יתאים לכל קבוצה או לכל סיטואציה. גישות אלו שמות דגש על הצורה שבה המנהיג נכנס לתפקיד ואיך תופסים אותו המונהגים.
"איש אשר רוח בו" זו פתיחה חשובה למנהיג של העם – אדם עם עמוד שדרה מוסרי, צנוע, שעומד בלחצים. אבל זה לא מספיק; חשוב שהכניסה שלו לתפקיד תאפשר לו להיות מנהיג. לכן, הקב"ה מצווה את משה:
"וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו" – תראה לכולם שהאחריות עוברת. יש חשיבות לטקס רשמי שבו המנהיג הקודם מעביר את המקל לדור הבא; "וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל הָעֵדָה" – תראה לכל העדה שיהושע נכנס כרגע לצוות ההנהלה, כמו שהתרגלתם לאלעזר שהחליף את אהרון, כך יהושע מחליף את משה; "וְצִוִּיתָה אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם" – את תהליך החפיפה אל תעשה בחדרי חדרים, אלא שכולם יראו שכל המשימות והחובות של משה עוברות הלאה; "וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו"- מהודך, ולא את כל הודך. חלק מההוד שאפיין את משה עובר הלאה, אבל יהושע הוא לא משה ב', הוא מנהיג בפני עצמו.
החלפת מנהל או מנהיג יכולה ליצור טלטלה גדולה שמביאה עימה פחד ואי ודאות. מעבר לצורך לבחור מנהיג ראוי, יש לבחון כיצד ההחלפה מתבצעת אל מול העובדים כדי שיידעו לקבל את המינוי החדש ולהפוך אותו למנהיג שלהם הלכה למעשה. כאשר מביאים מנהיג מבפנים ועושים את התהליך בשיתוף של המונהגים ובשקיפות, זה עשוי להביא לכך שהמעבר יהיה מוצלח.