הרב בני פרל (ראש הישיבה לאמנויות ולמדעים בר אילן בתל אביב, וראש המסלול לתואר ראשון באמנות לגברים במכללת אמונה)"עשה רצונו כרצונך" – כיצד?
"הוּא הָיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִרְצוֹנְךָ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִרְצוֹנוֹ. בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנֶךָ".
מדי פעם, בהודעת סמס, מגיעה אליי הצעה: מה תעשו לטובת החטופים? וההצעות הן קיום מצוות שונות, כמו הנחת תפילין או הדלקת נרות שבת. מדובר כמובן בתפיסה דתית תמימה שרואה, לכאורה, בקב"ה מין אל פגאני שאפשר להשפיע עליו בעזרת מתנות שונות. יש כאלו המצדיקים רעיונות אלו מתוך דברי המשנה. הנה גם היא מסכימה שאפשר לגרום לקב"ה לעשות כרצונך.
לתמרן את הקב"ה? האם אמנם הצעת המשנה היא הפעלת מניפולציה כדי שתקבל שכר? ובנוסף, הלא כבר ביקשה המשנה שלא להיות כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל שכר?
הביטוי של המשנה "הוא עשה רצונך כרצונו". מהו "רצון"? ממה הוא נובע? ומדוע בכלל אנו רוצים דברים מסוימים ולא אחרים? הרי יש להבחין בין אדם העומד ואומר: "אני רוצה לאכול" לבין אדם שטוען: "אני רוצה לתת פרוטה לעני". מדובר בשני רצונות שונים לחלוטין, משום שהרצון לאכילה אינו מורה על מהותו של האדם, הוא לא בוחר בו, אך יש רצונות המעידים על ההעדפות והכיסופים וממילא על מהותו של האדם. זהו אכן הרצון המהותי של האדם.
באשר לרצונות האלו, ניתן בהחלט להניח שהאדם הוא סך רצונותיו. המבחן הגדול של האדם אינו במה שהוא עושה אלא במה שהוא רוצה. מעשים יכולים לנבוע משגיאות או להיתקל בחוסר הצלחה. בהתוועדות עם תלמידים בוגרים, אחד מהם סח במרירות נפש על כך שלא הצליח להתחבר כראוי ללימוד גמרא. לטענתו, הוא והמערכת כולה הם כישלון רוחני. עניתי לו שהעובדה שהדבר גורם לו מרירות נפש, מעידה על כך שהוא הצלחה רוחנית. הרצון מעיד על אדם יותר מהתוצאה.
בחסידות מופיע לא פעם הכלל: "הרצון הוא העיקר", משום שחלק נכבד מעבודת ה' היא טיפוח הרצון. כאשר במהלך החופש הילדים מתלוננים להורים "משעמם לי", הם למעשה טוענים שאין להם רצונות. אולי הם רוצים ללכת לבריכה או לקנות גלידה בקניון, אך אלו אינם רצונות אלא צרכים. כאשר הם מטפחים תחביב, המצב שונה, מתקיימת אצלם איזו תשוקה.
הרצונות שלנו הם, אם כן, מהותנו. ולכן, ממליצה המשנה להפוך את הרצונות שלנו לרצונות א-לוהיים, לגעגוע לעשיית הטוב. באופן זה כל מה שנרצה הוא טוב, ובעצם זו הדרך שבה ריבונו של עולם עושה את רצוננו. הקב"ה רוצה טוב, ואנו רוצים בדיוק את אותו הדבר. אחד מידידי נהג לזלזל בבריאותו, דרכו באכילה הייתה גרועה. היות שיהודי הלכתי היה, הוכיחו אותו הרופא ורעייתו בדרך מצוות שמירת הגוף. לאחר תקופה שבה קיבל על עצמו לקיים דבר זה, שאלתי אותו על הרצונות שלו, האם אין לו תשוקה למאכלים הרעים שבהם היה נוהג. לא, ענה, אני רוצה לאכול רק מאכלים טובים. האם תשובתו אמינה? מדובר באדם בעל יכולות נפשיות גבוהות, ויש להניח שהרצון שלו השתנה וכעת הוא רוצה לאכול כראוי. כך גרם לכך שרצונו של הקב"ה זהה לרצונו האישי. הדבר דומה למי שמשתוקק למאכלים כשרים, ואין לו שום רצון לאכול טרפות.
אם הרצון הוא ביטוי למהותו של האדם, המשנה אינה מציעה דרך מניפולטיבית לכפיית רצון הקב"ה, היא מציעה לעצב פנימיות רוחנית שתהיה א-לוהית. ממילא, הרצונות שלך והרצונות של הקב"ה יהיו זהים. מה שאמור להשתנות הם הרצונות והתשוקות של האדם.
הבנה זו חשובה מבחינת תיאולוגית, משום שהיא מנקה את הרעיונות הנמוכים של עבודת ה', את האשליות שניתן לענוד קמע או להדליק נר, ובכך לאלץ את הקב"ה לפעול בדרך שנראית לך. עבודת ה' היא עניין גבוה יותר, היא עיצוב הרצונות והכיסופים והתאמתם לאיכות הא-לוהית.
