הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)אנו מתעוררים תמיד מאוחר, ונאבקים על דברים שהמאבק בהם בדרך כלל כבר אבוד. אין דרך לטעת דבר-מה אמיתי אלא בפעולות ארוכות טווח, ובניסיון לא מניפולטיבי להיות אנשי אמת, המבקשים את טובת אלה שאנו באים אתם במגע. לא ניתן לעשות מבצעי "פנים אל פנים" רק בשעה שאנו זקוקים לדבר-מה, ולהעמיד פנים כאילו אנו מבקשים את טובת אלה שאנו באים אליהם; לא ניתן לפעול בפעולות הסברה על חשיבות ארץ ישראל רק בשעה שעומדת שאלה על הפרק, והדבר מחייב עבודה ארוכת¬-טווח של קישור לארץ ישראל. זוהי הדרך לגעת בנשמה האמיתית.
ירושלים – לב האומה. ירושלים היא שורש כל הווייתנו והקישור העיקרי שלנו למציאות המופלאה בארץ הזאת; ירושלים היא מקום הקודש והמקדש, ושערי השמיים הנפתחים מעל; ירושלים היא מקור הייעוד של הצדקה והמשפט – "ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה"; ירושלים היא המקום בו ישבו כסאות לבית דוד, והיא מקור התפישה הממלכתית; ירושלים היא הכינור המנגן בליבם של יהודי העולם, ושירת "ירושלים של זהב" נוגעת בנשמתם בסדר גודל שנוגעת בה "התקווה"; ירושלים היא העיר המבטאת את היראה ואת השלום כאחד – אין דבר מה שלא ניתן לומר על ירושלים ואין מי שאין לו את הירושלים שלו.
ירושלים אף תעמוד בעתיד הנראה לעין במוקד העימות. כל מה שמתחולל בינתיים סובב סביב ירושלים. כל העוסק במוקד הסכסוך יודע כי כאשר נגיע לירושלים תהיה זו הנקודה הבעייתית מכל, וזה המקום ממנו מבקשים שונאינו לגרשנו יותר מכל. בתודעה הישראלית נקבעת האפשרות כי ניתן לחלק את ירושלים, ואף את גרעין הקודש. שכן בשל אי-עלייתנו להר הבית אפילו למקומות שניתן להתיר עליה זו, נקבעת בתודעה שהר הבית הוא קדוש למוסלמים ואילו חפצנו שלנו מתמקד בכותל המערבי בלבד. לא זו בלבד, אלא שמלחמת ששת הימים נתפשת יותר כ"כיבוש המשחית" מאשר כשחרור גרעין חיינו מעול זרים, וכשיבה שלנו אל מהות קיומנו. העדות הבולטת למציאות זו היא היות יום שחרור ירושלים "יום העצמאות של הדתיים" – ולמעשה מציינים את היום הזה בעיקר בני הציונות הדתית וותיקי חטיבת הצנחנים. אפילו בירושלים עצמה יום זה אינו בולט בקיומו.
זו אפוא המשימה שלנו – להוציא את יום ירושלים לרחובות העיר, בכל מקום ובכל אתר, וזאת כדי לשוב ולקשור את עם ישראל לירושלים. קישור זה חשוב בראש ובראשונה לא מכוחו של המשא והמתן המדיני, ולא כדי לבלום הסכמים חמורים, אלא בשל המשקל הרוחני שבו. אין משמעות אמיתית לקיומנו בארץ ישראל ללא החיבור המופלא שבין שמיים וארץ, ואין לנו מה לבקש בארץ זאת ללא ירושלים. התקשרות אמיתית של עם ישראל לעיר הקודש היא הנשמה המהותית של הווייתנו. העובדה כי רבים מבני הנוער ומהבוגרים לא היו בירושלים ולו פעם אחת, ואינם רואים את ירושלים כחלק מהותי של זהותם – היא הסכין החותכת בבשר החי והמנתקת את עם ישראל ממקור קיומו.
תנועות הנוער יכולות לארגן תפילה ברחובה של עיר בליל יום ירושלים, ואף אם הציבור לא יצטרף לתפילה עצמה, הרי שהמודעות לקיום יום זה ולמשקלה של ירושלים תגבר; הישיבות המצויות בערים יכולות להציע לציבור או למוסדות החינוך מערך של "לכל אחד הירושלים שלו" כדי למצוא מקום לכל אחד בשערי הר הבית; מוסדות הלימוד השונים, לבנות ולבנים, יכולים להציע יום עיון או "הייד פארק" עירוני בנושא ירושלים; תנועות ההתיישבות יכולות להצטרף למצעד המיוחד של הרשויות המקומיות לירושלים, ועוד ועוד. משימה גדולה ועצומה מוטלת על שכמנו – להשיב את פעימות הלב המיוחדות בשעה שירושלים מוזכרת, ולקשור ללב הארץ את לב האומה. זו ההחייאה העמוקה ביותר שניתן לעשות בלילה זה, והיא חשובה בהרבה מאשר עלייה תנועתית לירושלים והישארות שם לבד.
אמור תשס"ו יום ירושלים
