סא"ל הרב אודי שורץ, ראש ענף ההלכה, הרבנות הצבאיתשאלה: האם מותר לקיים טקסי זיכרון בימי בין המצרים ולהשמיע בהם מוזיקה נוגה? האם בעת מסדר צבאי מותר להשמיע שיר לכת? האם מותר לחייל לשמוע מוזיקה כדי לשמור על ערנות בזמן משמרת? ומה דין לוחמים שיצאו להתרעננות מן הלחימה והם מבקשים לשמוע מוזיקה כדי לתרום למנוחת הנפש ולהתאוששות מחוויות המלחמה?
תשובה: בימי בין המצרים נוהגים מנהגי אבלות. השולחן ערוך והרמ"א לא הזכירו איסור לשמוע מוזיקה בימי בין המצרים (מעבר לאיסור הכללי לשמוע מוזיקה כל השנה מצד אבלות החורבן, אך אין כאן המקום להרחיב בעניין הזה). עם זאת, המגן אברהם (ס"ק י') פסק שאסור לקיים "ריקודים ומחולות". בספר "פרי מגדים" למד מדבריו, שקיים איסור כללי יותר לשיר ולנגן בימי בין המצרים, וכתב על כך בשו"ת מנחת יצחק (א' קי"א): "הלכה פסוקה היא בפי גדולי האחרונים, דגם כלי זמר אסור". כך הכריעו להלכה גם הרב עובדיה יוסף (יחווה דעת, ו' ל"ד) והרב משה פיינשטיין (אגרות משה, אורח חיים ד' כ"א).
אמנם, על אף "הלכה פסוקה" זו מצאנו מצבים שונים שבהם התירו לשמוע מוזיקה. כבר הפרי מגדים כותב שאדם שמתפרנס מנגינה – רשאי להמשיך ולעבוד בימי בין המצרים, ולא רק לצורך פרנסתו המצומצמת אלא גם כדי להרוויח משכורת שהיא בגדר "דבר האבד", כלומר שלא יוכל להרוויח בזמן אחר. מכוח סברה זו, נקטו כמה פוסקים שמותר ללמוד וללמד נגינה גם בימי בין המצרים.
היתר אחר קשור לסגנון ולאופי המוזיקה. היות שהאיסור במקורו קשור ל"ריקודים ומחולות", כתבו רבים שמוזיקה נוגה – אינה בכלל האיסור. לפיכך, בטקסי זיכרון המתקיימים בימי בין המצרים – אין מגבלה על השמעת מוזיקה כזאת. בימי קדם, מנגני החלילים, כמו גם המקוננים והמקוננות, היו חלק בלתי נפרד מכל הלוויה, ומכאן שמוזיקה נוגה אינה סותרת את האבלות.
הרב שלמה דייכובסקי (במאמרו "מנהגי אבלות בימי בין המצרים", בתוך: תחומין כרך כ"א) סבור שיש להתיר גם "מוזיקת רקע". כלומר, כאשר אדם נוהג ברכב, או כאשר הוא עוסק במלאכה אחרת ותוך כדי עיסוקו הוא גם שומע מוזיקה – יש להקל. הרב דייכובסקי מסביר שהאזנה אגבית למוזיקה תוך כדי פעולה אחרת, בוודאי לא מובילה ל"ריקודים ומחולות", ועל כן הדבר מותר. על דרך זו, כתב בספר "מקראי קודש" שמותר להאזין לתוכנית רדיו, אף אם מדי פעם נשמעת בה גם מוזיקה. כך פסקה הרבנות הצבאית גם לגבי מוזיקה שנשמעת במהלך מסדר או מצעד צבאי, שאין בה איסור.
הרב נחום אליעזר רבינוביץ' (מלומדי מלחמה, סימן פ"ז) כתב שחייל שחושש שיירדם במהלך משמרת – רשאי להאזין למוזיקה. לדבריו, גם מוזיקה כזאת אינה מבטאת שמחה יתרה או ניגונים של "בית המשתה", ועל כן אין בה איסור.
במהלך המלחמה נשאלנו כמה פעמים האם חיילים העוסקים בלחימה, ובהפוגות ממנה מבקשים מעט מנוחת הנפש, רשאים להאזין למוזיקה האהובה עליהם. על דרך זו, נשאלנו האם פצועים בתהליך שיקום רשאים להאזין למוזיקה. הרב דייכובסקי (בהמשך מאמרו הנ"ל) מתייחס גם לשאלה הזו, ומסביר: "יש אנשים ששמיעת מוזיקה עבורם היא דבר חיוני לצורך מנוחת הנפש, כדברי הרמב"ם בשמונה פרקים (פרק חמישי): 'מי שהתעורר עליו מרה שחורה, יסירה בשמיעת הניגונים ובמיני זמר'. רבי יהודה הלוי שיבח בספר הכוזרי (ב, סד-סה) את חכמת המוזיקה, ולדבריו אומתנו 'מכבדת הניגונים ומעמדת אותם על הגדולים שבעם, והם בני לוי, מתעסקים בניגונים בבית הנכבד בעתים הנכבדים'. מוזיקה זו, שהיא חיונית לנפש, אין לה כל קשר לריקודים ולמחולות שנאסרו בימי בין המצרים והיא אינה אסורה בימים אלו". גם בשו"ת שבט הלוי (ח' קכ"ז) נטה להקל בכך, וקבע שאף שאסור לשמוע מוזיקה בימי בין המצרים, מי שעושה זאת כדי "לפקח עצבותו" – יש ללמד עליו זכות שהדבר מותר.
לאור דברים אלה, קבעה הרבנות הצבאית בקובץ "הלכה כסידרה" לימי בין המצרים, שהופץ במהדורה מיוחדת למלחמת חרבות ברזל, שחייל שחש דכדוך בשל חוויות קשות שחווה במלחמה, וכל שכן חייל פצוע שהאזנה למוזיקה מסייעת לו לחזור לתפקוד מלא – מותר להם לשמוע מוזיקה בימי בין המצרים עד ראש חודש אב, ובמקום צורך יש להתיר אף בתשעת הימים.
אמנם, הוספנו וציינו שם, שגם במצבים כאלה יש להימנע משמיעת מוזיקה בפרהסיה או מהשתתפות בהופעות. לכן, כאשר ביקשו באחת היחידות לקיים הופעה בפני חיילים שסיימו את חלקם במלחמה, והיו זקוקים לחוסן ולעידוד – דעתנו הייתה שהדבר אסור, משום שאירוע ציבורי שיש בו שירה או נגינה, לא ראוי שיתקיים בימי בין המצרים.
