אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])תובנות וערכי יסוד לחיים ערכיים וחברתיים נלמדים מהפסוק הזה: "כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן".
א. האביון הוא לא אדם זר. הוא לא איזה נזקק אנונימי וטרחן שדופק בדלת ומבקש צדקה. הוא אחיך: "אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ… מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן…".
ב. יש סדרי קדימויות בנתינה: "בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ… מכאן שעניי עירך קודמים לעניי עיר אחרת". לפני שאתה רץ להציל את כל העולם ולתמוך בדברים רחוקים, קודם כל תדאג למעגלים הקרובים אליך – לבני משפחתך, לעניי עירך, לנזקקי ארצך.
ג. המילה "אביון" היא מלשון "תאב", מתאווה, זקוק, משהו חסר לו. אין אדם שהוא לא באופן כזה או אחר אביון. כל אחד זקוק למשהו בחייו, שאותו רק האחר יכול לתת לו.
ד. היחס לאביון צריך להיות לא מתוך לב צר ולא מתוך יד קפוצה, אלא בדיוק ההיפך – מתוך יד פתוחה ולב גדול ורחב: "כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ". אביון זה לא רק בכסף. לכל אחד יש את ה'אביונות' שלו: יש אביון הזקוק לאוזן קשבת, יש הזקוק לתמיכה נפשית, יש הזקוק לאהבה, יש הזקוק להכלה, יש הזקוק לחבר, לזוגיות, וכן הלאה סוגים שונים של 'אביונות'.
על כל הסוגים הללו אומרת ומדריכה התורה את הנותן: אל תבוא אל האביון ממקום מרוחק ומתנשא ואל תיגש אליו עם עין צרה, יד קפוצה או עם לב קטן וחסכני בנתינה. גש אל האביון ברגישות ובאהבה כמו אל אחיך. גם אם הוא לא אחיך הביולוגי, הוא אחיך הנפשי והחברתי. הוא חלק מחייך ומעולמך, הוא חלק מהחברה שבה אתה חי, מהאחריות החברתית והאנושית שלך. אחים לא בוחרים. לאחים עוזרים ביד רחבה ובלב גדול.
כל אחד מאיתנו הוא אביון. לכל אחד מאיתנו צרכים מיוחדים כאלו ואחרים. תפקידה של החברה הוא לייצר מערכת ערכים של חברה בריאה שיש בה ערבות הדדית, תמיכה ודאגה לצורכי האחר. חברה שבה כל אחד ירגיש שהוא שייך, ושכאשר חלילה הוא נקלע למצב של אביונות, תמיד יהיה מישהו שיבוא לפתוח את ליבו וידו עבורו. כך, ורק כך, יכולים להתנהל חיים חברתיים, ערכיים, הוגנים ומוסריים. פירושו של רש"י לפסוק זה מטלטל, מזהיר ומעורר מחשבה: "מאחיך האביון – אם לא תיתן לו, סופך להיות אחיו של אביון".
שנזכה להיות תמיד מהנותנים – הפותחים את הלב ואת היד לרווחה וברחבות.
