כשהתחלתי לצאת לדייטים, הייתי ילדה בת 18 שלא היה לה אפילו קצה חוט על מה שקורה בעולם הדייטינג. לא שזה משהו שצריך להתמקצע בו, אבל הייתי שמחה אם אי שם בימים ההם היה לי קצת יותר מושג מה כדאי לעשות או לא לעשות כדי לעבור את התקופה הזו במינימום כאב.
אז קבלו ממני כמה תובנות שלמדתי עם הזמן ויכולות לעשות לכם ולי קצת סדר, ולחסוך לכם כאב לב מיותר.
"אל תתפשרו על ערכים שחשובים לכם, אבל זכרו שיש קו דק בין סטנדרטים גבוהים לבין חיפוש אחרי שלמות שלא באמת קיימת"
אל תחפשו לשנות: אם אתם מוצאים את עצמכם אומרים "אם הוא רק ישנה את ___, אנחנו מושלמים ביחד", זכרו שכמו שאתם לא הייתם רוצים שמישהו ייצא איתכם על דעת זה שתשתנו – אין שום סיבה בעולם לחשוב שמישהו ישתנה במיוחד עבורכם. זה לא התפקיד שלכם לשנות ולתקן אף אחד. אתם לא לשכת הסעד וגם לא קב"ן.
הוא פשוט לא בקטע שלך: במיוחד לנשים. אחותי, הוא אומר לך "אני לא פנוי רגשית עכשיו", או "לא היה לי זמן לענות לך על ההודעה"? אם הוא לא בעזה או שהוא מפצח קוקוסים עם שאול יהלום בתאילנד, הוא יכול לענות לך על ההודעה. האמת המרה והכואבת היא שהוא פשוט לא מעוניין בך. תאמיני לי שאם הוא יהיה מעוניין, את תדעי.
תאמינו: תאמינו שמגיע לכם טוב, אל תתפשרו על ערכים שחשובים לכם, אבל זכרו שיש קו דק בין סטנדרטים גבוהים לבין חיפוש אחרי שלמות שלא באמת קיימת. לכל אחד בעולם הזה יש זכות לאהוב ולהיות נאהב. חוץ מאנשים שאומרים לך שהם ראו שמנות ומכוערות ממך שהתחתנו. להם פחות.
דומה מושך דומה: אם אתם מצפים למשהו מהצד השני, תהיו אתם מה שאתם רוצים לראות. תגיעו בזמן לדייט, תתלבשו יפה (כן, גברים, חולצת סוף מסלול גזורה זה לא ממש בגד ראוי לדייט וגם לא שורש וגרביים!) ותהיו עם מודעות עצמית למי שאתם ומה אתם מחפשים במערכת יחסים.
בשורה התחתונה, אין באמת חוקים, ותכל'ס אם היו וזה היה כל כך פשוט, כנראה שכותבת שורות אלה כבר הייתה נשואה ואם לכמה גוזלים. מה שהכי חשוב זה פשוט להיות עצמנו, ולנצל את התקופה הזו כדי להיות הגרסה הכי טובה של עצמנו.