סא"ל הרב אודי שורץ, ראש ענף ההלכה, הרבנות הצבאיתשאלה: האם חיילים וחיילות העסוקים באימונים או בפעילות מבצעית רשאים לומר סליחות לאחר תפילת ערבית בשעות הערב המוקדמות, אם זהו הזמן היחיד שבו יתאפשר להם להתאסף למניין?
תשובה: נהגו בכל תפוצות ישראל לומר סליחות ותחנונים לקראת הימים הנוראים: עדות המזרח החלו כבר בראש חודש אלול, ובני אשכנז יצטרפו אליהם במוצאי שבת קודש פרשת נצבים-וילך, לקראת ראש השנה. משקל מיוחד יש לסליחות הנאמרות בעשרת ימי תשובה, כפי שכתב הרמב"ם (תשובה, ג' ד'): "נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצות מראש השנה ועד יום הכפורים יתר מכל השנה, ונהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים אלו ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושין עד שיאור היום".
עם זאת, לעיתים קרובות, ובעיקר לחיילים העסוקים באימונים ובפעילות מבצעית, קיימת מורכבות רבה לומר סליחות במועדן. שעות השינה מועטות, וההשכמה באשמורת הבוקר או ההמתנה עד לאחר חצות הלילה עלולות לגרום לעייפות משמעותית. הרב עובדיה יוסף זצ"ל (שו"ת יחווה דעת, א' מ"ו) כתב שבמצבים כאלה ניתן לומר סליחות לפני תפילת מנחה. שעות הצהריים הן אמנם לא אותה "עת רצון" מיוחדת שבלילה, אך הרב עובדיה מסביר שגם בהן ניתן לומר סליחות. הרב מספר בתשובתו על דיון שהיה לו עם הרב שלמה מן ההר זצ"ל האם ראוי לומר את הסליחות לפני תפילת מנחה או אחריה, ונראה ששני המנהגים טובים, כאשר אין אפשרות לומר את הסליחות בחצות לילה או באשמורת הבוקר. אמנם, כתבו אחרונים (ערוך השולחן, תקפ"א ד') שבמקרה כזה צריך להקפיד לדלג על הביטויים "חצות לילה" או "בעוד לילה", ושאר אמירות שאינן מתאימות לצוהרי היום.
אלא שגם בזה אין די, משום שלעיתים גם שעות היום עמוסות מאוד בפעילות חיונית, והזמן היחיד שבו ניתן לומר סליחות הוא בשעות הערב, לפני שהולכים לישון. החיד"א בספר "ברכי יוסף" (או"ח תקפ"א א', מצוטט בשערי תשובה שם) מביא את פסקו של אחד מגדולי מקובלי איטליה במאה ה-17, רבי משה זַכּוּת, שקבע שמטעמים שבסוד אין לומר סליחות בשעות הערב המוקדמות בשום פנים ואופן. רבי משה זכות קובע, שאדם שנמצא במקום שבו יש רק מניין סליחות אחד בשעות הערב המוקדמות – מוטב שלא יאמר סליחות כלל ועיקר, מאשר שיאמר במועד הזה. רבים מן הפוסקים האחרונים, ובכללם המשנה ברורה (תקס"ה ס"ק י"ב) והרב עובדיה יוסף (יחווה דעת, שם) מצדדים בפסק הלכה זה, וקובעים שאין לומר סליחות קודם חצות הלילה, למעט בליל יום הכיפורים.
לעומת פוסקים אלה, הרב משה פיינשטיין זצ"ל (שו"ת אגרות משה, שם) התיר בדלית ברירה לומר סליחות גם בתחילת הערב. הוא מסביר שאמנם על פי חכמת הקבלה דווקא לאחר חצות הלילה מתחילה "עת רצון", אך לדעתו תפילת הציבור לעולם נחשבת כעת רצון. כמו כן, הוא מדגיש שכל המניעה מאמירת סליחות בשעות הערב המוקדמות – אין לה מקורות קדומים, והיא רק מתורתם של אחרונים שחששו לדעת המקובלים, ועל כן במקום שבו אין כל אפשרות אחרת, ראוי לומר סליחות בשעות הערב המוקדמות, ולא לבטל לחלוטין את מנהג הסליחות שהוא מנהג קדום.
הרב פיינשטיין אינו מזכיר שבכמה מחצרות החסידים, בעיקר בחסידויות פולין, אכן נהגו לומר סליחות בשעות הערב, ויש שהקפידו להמתין עד לשעה 22:00. גם בשמו של הרב שלמה זלמן אויערבך זצ"ל הובא, שבמשך שנים היה מורה כפשט דברי המשנה ברורה והפוסקים שלא לומר סליחות לפני חצות הלילה, ואולם לאחר זמן קצת חזר בו כאשר נודע לו שבפולין היו רבים שנהגו לומר סליחות בשעה מוקדמת יותר.
ואמנם, הרב שלמה גורן זצ"ל (שו"ת משיב מלחמה, ב' קל"ו) נדרש גם הוא לנושא, והתיר ללוחמים באימונים לומר סליחות קודם חצות הלילה, וכך כתב: "מכל מקום בנוגע לחיילים בשעת הדחק, כאשר יקשה עליהם לומר סליחות בהשכמה וזה עלול לעכב את האימונים או לשבש את סדרי השמירה והסיורים, אפשר למצוא דרך של היתר למנהג שנתפשט בארץ לומר סליחות ראשונות במוצאי שבת לפני חצות… אמנם אין בזה כדי לבטל את נימוקי תורת הנסתר ודבריו של רבי משה זכות, אבל בשעת הדחק לחיילים יש להתיר לומר סליחות עם תחנון במוצאי שבת גם לפני חצות הלילה". הרב גורן מדבר על הסליחות הראשונות במוצאי שבת, אך כך הוא הדין גם ביחס לשאר ימות השבוע.
לפיכך, קבענו הלכה למעשה בספר "תורת המחנה" (כרך ג', פרק פרק נ' תשובה א'): "חיילים שלא מתאפשר להם לומר סליחות לאחר חצות הלילה או קודם תפילת שחרית, יאמרום במהלך הבוקר, או, בדלית ברירה, לאחר חצות היום אך לא יאמרום בחציו הראשון של הלילה. אמנם בשעת הדחק, כגון חיילים העוסקים בפעילות מבצעית ולאחר חצות לא תהיה להם כל אפשרות לקבץ מניין לצורך אמירת סליחות, או שאמירת סליחות מאוחרת תיפגע בערנותם במהלך הפעילות, רשאים לסמוך על דעת המקילים, ולומר סליחות מכשעתיים לפני חצות".
