התמודדות מול שנאה

בתקופה הקשה שאנו נמצאים בה, כדאי לעשות מעשה קטן שיכול לשנות ולו במעט את התדמית שלנו בעיני הזולת

לפני יותר מ- 25 שנים כתב חיים גורי על השנאה שקיימת בתוכנו, את המשפטים הבאים:

"השנאה עוברת בתולדות היישוב והמדינה לאורך כל ימי המאה הזו, היא רק מחליפה שונאים ונשנאים. אני זוכר את השנאה הזאת, מאז עמדתי על דעתי. הכול השתנה ללא הכר ברצף החופז והדחוס שבתמורות העיתים. רק השנאה, כמו מנגינה תמיד נשארת".

בחודשים האחרונים נדמה שעוצמות השנאה חזקות יותר. אין יותר הקשבה לדעה עצמה, אלא אנחנו עוסקים בפסילה של בעל הדעה. הקיטוב הוא הרסני, ובמיוחד שקיים חוסר היכרות בין הקבוצות השונות שמרכיבות את החברה הישראלית. מיום ליום החרדה מתעצמת ועולות אמוציות המקשות על היכולת לשבת יחד ולהקשיב. השיח האמוציונלי, שנובע מתוך החרדה, מזיק, והמילים הפכו להיות רעילות. אין ספק שמפגשים בין קבוצות שונות יכולים להיות משמעותיים לפוגג את החששות.

ניתן לאמץ מפרשתנו כלי חיובי ומועיל במאמץ להתגבר על השנאות. שני תיאורים ישנם ביחס למצות פריקה וטעינה. האחד כתוב בספר שמות (פרשת משפטים) והשני בפרשתנו. בספר שמות (כג ,ה) הכתוב מדגיש שהסיטואציה היא מורכבת ומדובר במפגש בין שני שונאים: "כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ…". לעומת זאת, בספר דברים (כב, ד) הפסוקים מדברים על מפגש רגיל בין שני אנשים: "לֹא תִרְאֶה אֶת חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם …".

הגמרא במסכת בבא מציעא (לב ע"ב) התייחסה למפגש שבין השונאים, וכך נאמר שם:

"תא שמע: אוהב לפרוק ושונא לטעון – מצוה בשונא כדי לכוף את יצרו. ואי סלקא דעתך (=ואם עולה על דעתך) צער בעלי חיים דאורייתא, הא עדיף ליה! – אפילו הכי, כדי לכוף את יצרו עדיף".

הגמרא מתארת מציאות שבה אדם פוגש שני אנשים שונים הזקוקים לעזרתו. האחד, אוהבו וידידו, המבקש עזרה  בפריקה. והאחר שונאו, המבקש ממנו עזרה בטעינת המשא. בדרך כלל, ההלכה נותנת עדיפות בחשיבות לעזרה בפריקה מאשר לעזרה בהעמסה. המשא שעל גבי הבהמה כבד, והפורק את המשא מונע צער בעלי חיים או לפחות מקל על צער הבהמה או החיה. אולם, במקרה שלפנינו, נוצרה הזדמנות אדירה לאדם להושיט יד לשונאו. חז"ל  סבורים שלמרות שאיסור צער בעלי חיים הוא מהתורה, נדרש האדם לעזור לשונא ולטעון את המשא ונימוקם "כדי לכוף את יצרו".

התוספות במקום מעלים עיקרון חשוב. כאשר אדם שונא את פלוני הרי שגם פלוני שונא אותו וזאת על פי הפסוק: "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם". כשם שבמים נראים בדיוק תוויות פניו של המסתכל, כך יחס הזולת אלינו הוא שיקוף מדויק של יחסנו אליו.

זו הסיבה שחז"ל לא ויתרו על ההזדמנות הגדולה שנפתחה בין שני אנשים שאינם אוהבים אחד את השני. מדובר במפגש קשה, תובעני, שבמהלכו נדרש האדם להתגבר על ה"אגו" שלו ולעזור לשונאו בעת מצוקתו. כפיית היצר זו מלאכה קשה, אבל היא נושאת פירות.

רבים שואלים את עצמם מה ניתן לעשות בתקופה הקשה שאנו נמצאים בתוכה, והתשובה היא לעשות מעשה קטן, שיכול לשנות ולו במעט את התדמית שלנו בעיני הזולת.  מתן עזרה גם למי שאין אנו אוהבים יסלול את הדרך לשיפור היחסים בין שני הצדדים.

(כי תצא תשפ"ג)