אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])לפני הסתלקותו, אוסף משה רבנו, גדול מנהיגי עם ישראל, את העם, ומדריך אותם לעתיד לבוא באיזו דרך עליהם ללכת, מה צריך להיות סולם הערכים שלהם, אם חפצי חיים הם.
משה רבנו לא בורר מילותיו, ולא מדבר בשפה דיפלומטית של פוליטיקלי קורקט. הוא שם הכל על השולחן בצורה הברורה, ופעמים אף הבוטה והכואבת ביותר.
בצד הבטחה לברכות רבות ולשפע שיבוא על העם הזה: "בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה", הוא מזהיר את העם במילים הכי קשות מפני שאננות, ביטחון עצמי מופרז, ועיוורון. משה מודאג מאב מהעתיד וממה שיקרה לעם אחרי ירידתו מן הבמה, ומזהיר את העם לא ליפול למלכודות פיזיות, נפשיות, מוסריות וערכיות.
משה חושש משאננות, ומביטחון עצמי מופרז שתוצאותיו תהיינה הרות אסון לעם: "וְהֵצַר לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ עַד רֶדֶת חֹמֹתֶיךָ הַגְּבֹהֹת וְהַבְּצֻרוֹת אֲשֶׁר אַתָּה בֹּטֵחַ בָּהֵן בְּכָל אַרְצֶךָ וְהֵצַר לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ בְּכָל אַרְצְךָ אֲשֶׁר נָתַן ה' אֱ-לֹהֶיךָ לָךְ". העם יבטח ביטחון שווא ומופרז בחומותיו הגבוהות, בביצורים, ובשאר האמצעים הטכנולוגיים שיעמדו לרשותו, ולא ידאג במקביל לרוח העם, ללכידות ולחוסן החברתי. התוצאה תהיה נפילת כל החומות והביצורים, מצור כואב על כל השערים, וקריסת הקונצפסיה.
בדבריו תוכחתו, מדבר משה על שתי מכות קשות שהעם יוכה בהן: "בעִוָּרוֹן וּבְתִמְהוֹן לֵבָב"
גם פרשת השבוע הקרובה, וגם הימים הנוראים הקרבים ובאים, מפגישים אותנו עם מושג החוזר על עצמו כמה פעמים- 'תִמְהוֹן לֵבָב'.
העיוורון לא מאפשר לאדם לראות את המציאות נכוחה. יש שני סוגי עיוורון- אלו שבאמת לא רואים, ואלו שרואים אבל אם מה שהם רואים לא מתאים לתיאוריות שלהם, אז הם מפרשים את מה שהם רואים בצורה מעוותת, כדי שתתאים למה שהם רוצים להאמין בו.
רש"י יאמר על המילים 'בתִמְהוֹן לֵבָב'- 'אוטם הלב'.
אטימות לב ועיוורון הם הסיבה להתנהלויות שגויות של בני אדם, בשוגג או במזיד, לטיפשות ופעמים אף לרשעות.
בדיוק על הדברים הללו מזהיר משה רבנו לפני מותו, דברים שיכולים להביא לידי אסונות גדולים. מתוך אחריותו כמנהיג לגורלו של העם אותו הוציא ממצרים, ולפני כניסתו של העם הזה בפעם הראשונה להקים לו את מדינת היהודים בארץ ישראל, משה משתמש במילים הקשות ביותר להזהיר את העם מתוצאות התנהלותו והתנהגותו, ומזהיר את העם מפני גאווה ושחצנות, כוחנות וכפירה, והתרחקות מכל הערכים שהם יסוד קיומו של העם היהודי.
המילים הללו של מצור, של נפילת החומות והביצורים,העיוורון ותמהון הלבב לקוחות לא רק מפרשת השבוע של לפני אלפי שנים, אלא גם ממציאות חיינו הכואבת בשנה האחרונה.
אם חפצי חיים אנו ורצוננו להתברך במה שהבטיח משה: "בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ.. בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ.. יִתֵּן ה' אֶת אֹיְבֶיךָ הַקָּמִים עָלֶיךָ נִגָּפִים לְפָנֶיךָ.." עלינו להישמר מחטא הגאווה, מתמהון הלבב והאטימות, ביטחון עצמי מופרז ומהעיוורון. כשנדע להתרחק ולהישמר מהתכונות הרעות הללו, נוכל להתברך בברכתו של משה לעם: "יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ".
