במהלך חיי האדם ישנם צמתים, רגעים וימים המחייבים את האדם לבחור את דרכו ואת מסלול המשך חייו. הדברים נכונים הן לאדם הפרטי הניצב על פרשת דרכים ומתכנן את המשך דרכו והן לאומה כולה, הניצבת במקום בו נדרשת הכרעה ובחירה לגבי חזונה ועתידה.
השבוע הזה, החותם את שנת תשפ"ד, שנה שלא ידענו כדוגמתה על כל ההיבטים וההשלכות שלה, הוא בהחלט שבוע המזמן לכולם חשבון נפש אמיתי. המילים 'תכלה שנה וקללותיה' מקבלות עם סיומה של השנה הזו משמעות כואבת ורלוונטית מתמיד.
גם ברמה הפרטית והמשפחתית, רבים מאיתנו נדרשו השנה לאזור כוחות נפש ורוח, לעמוד בנסיונות ואתגרים מורכבים, ולקבל החלטות משמעותיות מסוגים שונים.
לפני הכניסה לארץ ישראל, ניצב משה רבנו בפני העם ואומר להם שתי מילים מכוננות, הרלוונטיות לכל אדם בכל רגע ובכל מצב, לא רק בימים ההם, אלא כפל כפליים גם בעת הזו: "וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים".
את המילים הללו משלב משה במשפט רחב יותר המדבר על הדברים הניצבים לפני האדם החייו, ועל הבחירות שעליו לבחור. וכך אומר משה לעם: "רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע.. הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ".
חיינו הפרטיים והלאומיים רצופים משברים, נסיונות, אתגרים והתמודדויות, וכל אלו מובילים את העם ואת האדם לצורך לבחור כיצד להתמודד ולנהל את חייו. אפשר לשקוע ולהישבר, אפשר לקום ולהתייאש, ואפשר לבחור בחיים ולהמשיך הלאה. ליפול, לקום, ולהמשיך.
את כל הקו, הכיוון והחוסן הזה לחיים אומר משה לדורות עולם בשתי המילים המכוננות והמשמעויות ביותר: "וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים".
"זָכְרֵנוּ לְחַיִּים. מֶלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים. וְכָתְבֵנוּ בְּסֵפֶר הַחַיִּים. לְמַעַנְךָ אֱ-להִים חַיִּים"