בפתחה של פרשת ניצבים, משה מעביר את עם ישראל בברית ה' והם מתחייבים שוב בקיום המצוות ובהתרחקות מהחטא. בשלב זה התורה מזהירה מכך שאדם, משפחה או שבט לא יכולים להחליט ש"כללי המשחק" אינם חלים עליהם. האדם מתואר כך- "וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה."
אותו אדם שומע את דברי התורה, מסתכל על המציאות ורואה את נוכחות ה' בעולם ועדיין מחליט להגיד "שלום יהיה לי". כיצד הוא מסוגל? התשובה נמצאת בהמשך הפסוק- "בשרירות ליבי אלך". הוא מסתכל בצורה כללית על התורה ואומר לעצמו- אני אדם טוב, מכבד את חבריי, נותן צדקה, שומר חוק, תורם לקהילה. שריר הלב שלי פועל חזק. גם בלי לדקדק במצוות אין סיבה שאפגע.
הפסוק מסיים ועונה לאותו אדם, המצוות החוקים והמשפטים, נועדו "למען ספות הרווה את הצמאה". בשגרה הברוכה והנעימה אתה אכן אדם טוב, אבל המצוות באות לשמור עלייך לאותו יום שבו תצטרך להרוות איזה צימאון שיגיע לך. לפני שתקום ותלך לפי תאוותיך, הן ישמרו שתישאר בדרך הישר.
פירוש זה המבוסס על הרמב"ן מתאר אדם שליבו באמת מלא טוב. דווקא במצב כזה התורה ממשיכה בתוקפנות יתרה- "לֹא יֹאבֶה ה' סְלֹחַ לוֹ כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף ה' וְקִנְאָתוֹ בָּאִישׁ הַהוּא וְרָבְצָה בּוֹ כָּל הָאָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה וּמָחָה ה' אֶת שְׁמוֹ מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם."
הפירוש המעניין הזה מזכיר לי את נאומו של רה"מ המנוח יצחק רבין ז"ל אותו הוא נשא ב-1992 בטקס סיום קורס פיקוד ומטה בצה"ל. הוא ציין את אחת הבעיות הכואבות בעיניו של החברה הישראלית, צמד המילים "יהיה בסדר". הוא מתאר כי ההנחה שאנחנו טובים ועל כן אין ספק שהדברים יסתדרו מחביאה בתוכה יהירות ותחושת ביטחון עצמי מופרז, כוח ושררה שאין להם מקום. "ואנחנו כבר למדנו בדרך הקשה והכואבת ש'יהיה בסדר' פירושו שהרבה מאוד לא בסדר".
אותה ברית המתוארת בפרשה ניצבת בתווך בין היחיד לרבים. כאשר האדם אומר באהלו לעצמו "שלום יהיה לי" או "יהיה בסדר" זה לא עניין אישי שלו אלא בעיה חברתית. הוא מתהלך בביטחון וגורם לאחרים לתחושה שניתן לסמוך עליו. תנועה זו יוצרת חברה שלמה שנוהגת בחוסר אחריות. לקראת הימים הנוראים ובייחוד בשנה זו נוכל לנסות להבחין היכן יש הסתמכות פזיזה ו"יהיה בסדר" בחיינו האישיים וחברתיים, לבחון סיטואציות אלו כדי שנדע לדייק את עצמנו ולא לטעות בדרך.