מצפון תפתח התקווה

המלחמה שהחלה לפני כשנה עלתה שלב. בשבוע החולף חלה התעצמות במלחמה בלבנון. עבורי זהו סוג של סגירת מעגל. בשנת תשמ"ב, לפני 42 שנים, יצאנו למלחמת שלום הגליל כדי להרחיק את האיום של המחבלים מיישובי הגליל. הייתי אז מפקד טנק צעיר. במלחמת של"ג צה"ל נלחם נגד מחבלי אש"ף וצבא סוריה, כבש את לבנון עד לפאתי ביירות והגיע לקרבת כביש ביירות דמשק, בתוך כשבוע לחימה. צה"ל צר על ביירות ואש"ף נכנע וגורש לתוניס. אולם מאז המצב בלבנון התדרדר. החיזבאללה שהיה אז ארגון שיעי קטן ונחוש איתגר את צה"ל. לבסוף בשנת תש"ס החליט רוה"מ דאז לסגת לקו הבינלאומי בצעד חד-צדדי. ללא מחיר של הצד השני. עצם הנסיגה כתוצאה מלחץ החיזבאללה והאופן החפוז שהיא התבצעה נתפסה כניצחון של החיזבאללה ופגעה בהרתעה. איראן זיהתה את הפוטנציאל שיש בארגון הזה כדי לאתגר את ישראל והפכה אותו לפרוקסי החזק שלהם מכולם. התגרויות חוזרות ונשנות של החיזבאללה גרמו לפריצת מלחמת לבנון השנייה בשנת תשס"ו. במלחמה זו שימשתי כקצין אג"ם בפיקוד הצפון. המלחמה הסתיימה ללא הכרעתנו, פגעה עוד יותר בהתרעה, וגרמה לאיראן להעצים את חיזבאללה לממדים חסרי תקדים.

למרות הצהרות לוחמניות מתלהמות מצד מנהיגים ומפקדים של ישראל וצה"ל, במשך שנים מאז, מאזן ההרתעה לא היה לטובתנו. השיא היה לפני כשנה וחצי בפיגוע של החיזבאללה במגידו, באוהל שהקים בשטחנו בהר דב, כמו גם באיום של הכטבמי"ם על אסדות הגז שהביאה לחתימת הסכם בעייתי. משום כך כאשר פרצה המלחמה בשמחת תורה. חיזבאללה לא נרתע מלפתוח במלחמה נגדנו. מחדל שמחת תורה פגע בשארית ההרעה שעוד נותרה. מאז, במשך כשנה התנהלה מלחמת התשה של החלפת מהלומות. כתוצאה ממנה עשרות אלפי תושבי הצפון מורחקים מבתיהם כבר קרוב לשנה. מבנים רבים נפגעו, עסקים קרסו, והחקלאות נפגעה.

לפני כשבוע התחילה המתקפה העצימה של צה"ל בלבנון. המטרה האסטרטגית שהוגדרה לה היא שינוי המצב הביטחוני ויצירת התנאים לשיבת תושבי הצפון לביתם בבטחה. אקורד הפתיחה היה מבצע ה'ביפר-בום' – מבצע מדהים של פיצוץ ביפרים ומכשירי הקשר שפגע בצורה קשה בחיזבאללה. לאחר מכן תקף חיל האוויר ברובע דחיה, חיסל את ראש מערך המבצעים של חיזבאללה ומפקד כוח רדואן ביחד עם צמרת הארגון. ביום שני העצים חיל-האוויר את התקיפות גם בעומק לבנון ובכפרים.

מצפון תפתח התקווה. למרות המצב הקשה, והמחיר הקשה ששילמנו, (ואולי גם בגללו), כולנו תקוה שהפעם תסתיים המלחמה בהכרעה, ייסגר מעגל, וישתנה המצב הביטחוני לשנים רבות קדימה. תקוה גדולה שיושב האמון של תושבי הצפון ותתאפשר חזרתם בבטחה לבתיהם. שמכאן ואילך תחל תקופה חדשה של תנופת פיתוח ושגשוג ליישובי הגליל והגולן.

כמו בעזה, ההכרעה לא תושג לבסוף אלא ע"י תמרון קרקעי תחבולני. בשונה מעזה, האתגר קשה יותר והמרחבים גדולים יותר. אולם צבא היבשה מגיע אליו לאחר שצבר ניסיון מבצעי רב בעזה והוא בכשירות טובה ביחס למצב שהיה בו בשנים האחרונות. בעיקר, יש לו רוח לחימה ומוטיבציה גבוהה להכריע. כולנו מודעים למחיר התמרון הקרקעי, אולם בשלב זה כבר כולם מבינים שבלעדיו לא תושג הכרעה, הסכנה תימשך, ותושבי הצפון לא יחזרו לבתיהם. ההכרעה בתמרון בלבנון תשפיע על העתיד, תפגע ביכולת של איראן לאיים על קיומה של מדינת ישראל, ותחזיר את כושר ההרתעה של צה"ל.

בתחילת פרשת ניצבים נפרד משה רבנו מהעם ביום פטירתו: "'אתם נצבים היום' – מלמד שכינסם משה לפני הקב"ה ביום מותו להכניסם בברית" (רש"י דברים כט ט). עם ישראל התייצב בשערי ארץ ישראל לפני שהוא יוצא למלחמה קשה על כיבוש הארץ ועל עתידו, והוא ניצב איתן: "אתם נצבים. וכו'. מבטא עמידה איתנה, עמידה בכח ובהתמדה מלאת מרץ. וכו'.  מול כל הייסורים הקשים שתוארו כאן – עדיין אתם "נצבים" ועמידתכם איתנה וקומתכם זקופה; כל הייסורים יעברו על ראשיכם ואתם תבלו את כולם; "חצי אכלה – בם" (להלן לב, כג): "חצי כלין והן אינן כלין" (סוטה ט ע"א). יתר על כן, הייסורים עצמם מבטיחים את קיומכם הנצחי, שהרי הם יביאו לידי שיפור מעשיכם" (רש"ר הירש שם).

בהתייצבותו יש גם מסר של תקוה לעתיד: "אתם נצבים, אתם חיים וקיימים לעד! אני נאסף אל עמי, וגם יהושע שאני מוסר אתכם לידיו עתיד להיאסף אל עמיו, וכן כל המנהיגים שיקומו אחריו מדור דור – כולם ילכו לעולמם ותכונת המנהיגים תתחלף. רק אתם, האומה היא בת אלמוות, נצחית וקיימת לעד" (שם).

"וְנָתַתִּי לָהּ אֶת כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם וְאֶת עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה וְעָנְתָה שָּׁמָּה כִּימֵי נְעוּרֶיהָ וִּכְיוֹם עֲלֹתָהּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (הושע ב יז).