סא"ל הרב אודי שורץ, ראש ענף ההלכה, הרבנות הצבאיתשאלה: כיצד ינהגו חיילים ומפקדים העסוקים במשימות מבצעיות דחופות, ואין באפשרותם להתפלל את תפילת ראש השנה במלואה? היכן ניתן לקצר בתפילות או בתקיעות?
תשובה: תפילות ראש השנה הן מן התפילות הארוכות ביותר בסידור התפילה, בדגש על תפילת מוסף שבה אנחנו שופכים שיח בברכות מלכויות, זכרונות ושופרות, ובשילוב תקיעת השופר. יום הדין, שבו כל באי עולם עוברים לפני הקדוש ברוך הוא כבני מרון, הוא בראש ובראשונה יום של תפילה וקבלת עול מלכות שמיים.
עם זאת, גם על התפילות הנשגבות הללו נאמרה ההלכה ש"העוסק במצווה – פטור מן המצווה". חיילי צה"ל ומפקדיו, העושים לילות כימים בהגנה ובהתקפה כדי להבטיח את שלומה וביטחונה של מדינת ישראל, נחשבים לעוסקים במצווה. זכות גדולה נפלה בחלקם לעסוק במלחמת מצווה של עזרת ישראל מיד צר, והמצווה הזו דוחה כל מצווה אחרת. אמנם, במידת האפשר ראוי גם להם להשתדל ולהתפלל לפחות חלק מן התפילות, כפי שיפורט להלן.
בתפילת ראש השנה נהגו בכל עדות ישראל להוסיף תוספות שונות לתפילה: פיוטים לפני חזרת הש"ץ ובמהלכה (דוגמת "ונתנה תוקף", "אוחילה לא-ל" ועוד), תפילת "אבינו מלכנו", "שיר המעלות ממעמקים" לאחר ישתבח וכדומה. כאשר נדרש לקצר את התפילה ניתן לדלג על התוספות הללו, ולהתמקד בעיקר התפילה: פסוקי דזימרא (במידת הצורך בדילוג), קריאת שמע וברכותיה, תפילת עמידה של שחרית ואחריה חזרת הש"ץ מילה במילה כתפילה לחש ללא פיוטים ותוספות כלל, אך בתוספת קדושה וברכת כהנים; קריאת התורה; תקיעת שופר; תפילת עמידה של מוסף ואחריה חזרת הש"ץ כנ"ל בלי פיוטים, בתוספת קדושה, ברכת כהנים ותקיעת שופר; ולבסוף קדיש "תתקבל" ותקיעת שופר להשלמת מאה קולות.
כאשר נדרש לקצר עוד יותר, ניתן לדלג גם על תפילת הלחש, ולהתחיל מייד בחזרת הש"ץ, כך שהציבור יתפלל תפילת עמידה מילה במילה עם שליח הציבור.
לאור דברי רבים מן הראשונים בסוגיה בסוף מסכת ראש השנה (דף ל"ה), פסק הרמ"א (אורח חיים, תקצ"א ד') שניתן לקצר את ברכות "מלכויות, זכרונות ושופרות" שבתפילת מוסף, ולהימנע מהזכרת עשרת הפסוקים שבכל אחת מהן. על פי דעה זו, ניתן לומר "ככתוב בתורתך, וכן כתוב בדברי קדשך וכן כתוב על יד עבדיך הנביאים", מבלי לצטט את הפסוקים עצמם. הפוסקים האחרונים הדגישו שלא ראוי לנהוג כך לכתחילה, ואולם בשעת הדחק כאשר אין ברירה אחרת – ניתן לקצר בזה. מדבריו של הרמב"ם (הלכות שופר, ג' ח') משמע שחובה להזכיר לפחות פסוק אחד, ולדעת הגר"א זו גם פסיקת השולחן ערוך; ואולם רבים מן הפוסקים האחרונים, לרבות פוסקי עדות המזרח, הבינו שהשולחן ערוך אינו חולק על פסק הרמ"א, ודעתו היא כדעת רבים מן הראשונים שאכן יוצאים ידי חובה גם אם לא הוזכרו פסוקים כלל.
יתר על כן, בספר תורת המחנה (כרך ג', נספח ב') הובא נוסח שמקצר גם את תוכן ברכות מלכויות זכרונות ושופרות, כך שמזכירים בכל אחת מהן את עיקר הברכה, ולא את הנוסח בשלימותו. הנוסח הופץ בין חיילי צה"ל גם בקובץ "הלכה כסידרה" מבית מדרשה של הרבנות הצבאית, שהודפס במהדורה המיוחדת לימי המלחמה.
באשר לתקיעת השופר, נהגו בכל עדות ישראל לשמוע מאה קולות בראש השנה. עם זאת, עיקר המצווה מן התורה בשמיעת שלושים קולות בלבד: שלוש פעמים תקיעה-שברים תרועה-תקיעה; שלוש פעמים תקיעה-שברים-תקיעה; ושלוש פעמים תקיעה-תרועה-תקיעה. לכן מי שאין עיתותיו בידו להתפלל את התפילה בשלימות, ישתדל במידת האפשר לשמוע שלושים קולות אלה במהלך היום – בין הזריחה לשקיעה, ואפילו שלא על סדר התפילה. כתבו הפוסקים (ראו למשל משנה ברורה, תקפ"ו ס"ק כ"ב) שבשעת דחק גדולה ניתן להסתפק אפילו בעשרה קולות בלבד (תשר"ת, תש"ת, תר"ת), אלא שנחלקו הדעות האם מי שיכול לשמוע רק עשרה קולות יברך על כך (ראו ביאור הלכה תקצ"ג ב', ובהערות "ביצחק יקרא" לגר"א נבנצל שם). הלכה למעשה, נראה שהמברך גם על עשרה קולות – יש לו על מי שיסמוך.
בגמרא במסכת ראש השנה (דף ל"ד) נאמר, שמי שבאפשרותו לשמוע תקיעת שופר או להתפלל – יעדיף את תקיעת השופר שמצוותה מן התורה, וכך נפסק להלכה בשולחן ערוך (אורח חיים, תקצ"ה). לפיכך, חייל או מפקד שלא יוכל לפנות יותר מדקות בודדות במהלך ראש השנה – יעדיף לשמוע תקיעת שופר, על פני התפילה.
לסיום נחזור ונדגיש, שעל אף החשיבות העצומה של התפילות, הפיוטים והתקיעות בראש השנה, שהם הסגולה המובטחת לשנת חיים, ברכה ושלום; הרי שאנו סמוכים ובטוחים, שתפילתם של חייל או חיילת, מפקד או מפקדת, שהצליחו לעצור משטף העשייה המבצעית אפילו לזמן קצר, ולהתפלל לפחות תפילה מקוצרת – היא תפילה שחביבה לפני הקדוש ברוך הוא עד מאוד. "העם שבשדות" – חיילי צה"ל ומפקדיו, מגשימים את חזון הנביאים לשיבת עם ישראל לארצו לאחר שנות גלות ארוכות, ומכוחם ובזכות מסירותם ועוז רוחם, נתפלל לכתיבה וחתימה טובה ולשנה טובה ומתוקה לנו ולכל בית ישראל.
