לקראת שמחת תורה

יום שמיני עצרת הוא יום של שמחה לסיום סבב הקריאה בתורה. אולם, הפסוקים שמסיימים את התורה מתארים דווקא אירוע קשה ועצוב. משה, שהנהיג את העם מרגע יציאתו ממצרים ולמשך 40 שנה, מקבל את הדין למות בעבר הירדן המזרחי ולא להיכנס לארץ. משה קיבל את גזר הדין למרות הקושי הגדול שבגזירה.

בכל השנים, במהלך הקריאה בשמחת תורה, אנחנו פחות קשובים לטרגדיה של משה. השמחה דוחקת את העצבות. אולם, השנה נחוש רגעי עצב במהלך היום. יעלו זיכרונות קשים, כל קהילה תעמוד לצד המשפחות ששכלו את ילדיהם, ושמיני עצרת יהיה יום של שמחה שמהולה בעצב. האווירה במהלך ההקפות תהיה קשה יותר. אבל יחד עם זאת, יש חשיבות גדולה לשמור על מסורת הדורות של יום זה, במיוחד אם נדע להתאים את ההקפות לרוח התקופה והקהילה.

השראה לכך נוכל לקבל מתכליתו של יום שמיני עצרת. בתורה נקרא היום השמיני בשם עצרת ומסביר רש"י ויקרא (כג, לו): "עצרת הוא – עצרתי אתכם אצלי כמלך שזימן את בניו לסעודה לכך וכך ימים, כיון שהגיע זמנן להפטר אמר בני בבקשה מכם, עכבו עמי עוד יום אחד, קשה עלי פרידתכם".

מסביר הרבי מלובביץ (שמחת תורה תשט"ז, "ליקוטי שיחות" חלק ב') שכוונת המדרש במילים "קשה עלי פרידתכם" היא שקשה על הקב"ה ההיפרדות שלנו מאיתנו. לכן הקב"ה מבקש שנעשה יום נוסף. מסביר הרב: "פרידתכם" – על ידי הפירוד שביניכם לבין עצמכם. כאשר עם ישראל מאוחד בינו לבין עצמו הוא קשור ומאוחד עם הקב"ה. אבל כאשר יש פירוד בתוך עם ישראל, אז נוצר הפירוד עם הקב"ה.

חג הסוכות הוא חג של אחדות, שבאה לידי ביטוי בלקיחת ארבעת המינים שאגודים אחד עם השני. כל מין בפני עצמו מייצג חלק אחר ושונה באומה הישראלית, והם ניטלים באגודה אחת. כך גם ישראל נעשים אגודה אחת. אולם, הסכנה הגדולה היא שלאחר שנתיר את קשר האגודה ונשוב לימי החול הסוערים, עלולים אנו להגיע למצב של פירוד. לכן, מעכב אותנו הקב"ה יום נוסף ללא ארבעת המינים, כדי שנשמור על האחדות שנרקמה במהלך חגי תשרי.

ההסבר הזה מתכתב היטב עם רוח התקופה. לצערנו, לפני שנה, ערב המלחמה, היינו במחלוקת נוראית וקשה. במהלך המלחמה נלחמו חיילים כתף אל הכתף. חיילים וחיילות שהשקפותיהם שונות, דעותיהם שונות, לחמו יחדיו למרות המחלוקות שקדמו למלחמה. אולם, עדיין התחושה היא שקיים פער בין שדה הקרב לעורף. שמחת תורה יכולה להיות הזדמנות לאחדות סביב הסיפור המשותף שלנו – ספר התורה.

ייתכן שהשנה תהיה תחושה שהתאחדות זו סביב התורה שונה משנים קודמות, ויש צורך ורצון לתת ביטוי לכל מה שעברנו מאז שמחת תורה דאשתקד. ניתן לתת ביטוי לכך באמצעות הקדשת כל הקפה לפן ייחודי של האירועים (לחטופים, לנופלים, ללוחמים וכן הלאה). התאמת התכנים והשירים יכולה להעצים את "היחדיו", שהיא סוד כוחנו הגדול.

כמו כן, לקראת סיום התפילה נהגו קהילות ישראל להתפלל תפילת הגשם, שמזכירה לנו ששמיני עצרת יש בו גם קצת אווירה של "יום הדין". זו תפילה שעניינה בקשה וכמיהה לגשם שמוסיף ברכה לעולם. תפילה זו היא תחינה לעתיד טוב יותר. הזכרת הגשמים נאמרת בתוך ברכת "מחיה המתים", מפני שהגשמים מביאים חיים לעולם. השנה, נרגיש יותר מכל שנה את הכמיהה להבאת חיים לעולם. תפילה זו נוטעת בתוכנו תקווה וציפייה לגאולה מייסורנו. אם בכל שנה קשה להכניס את העצבות למעגל השמחה, השנה יהיה לנו קשה להכניס את השמחה למעגל העצבות.

בכוחות משותפים של הקהילה כולה, ובהתאמה של ההקפות לרוח התקופה, נשתדל להכניס שמחה לתוך מעגלי העצב. יהיה יום שמיני עצרת יום של תפילה לעתיד טוב יותר ולבשורות טובות – תחל שנה וברכותיה.