מי בוחר את השופטים?

חשוב שייבחרו שופטים מהקבוצות השונות שבחברה הישראלית

אחד הנושאים העומדים במרכז הוויכוח אודות "רפורמת המשפט" הוא מה ההרכב הרצוי של הגוף הבוחר, מה יחס הכוחות שבין נציגי הציבור לבין נציגי הרשות השופטת, האם ראוי ששופטים ימנו שופטים או שמא ראוי דווקא שהציבור ימנה את שופטיו?

שורשי סוגיה זו מצויים כבר בפרשתנו. אחת מעצותיו של יתרו למשה מתייחסת לבחירת השופטים, וכך הוא מייעץ למשה: "וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹקים…". כלומר, יתרו מייעץ למשה לבחור את השופטים באמצעות נבואה וכפי שמפרש רש"י: "ברוח הקדש שעליך". המלבי"ם מדייק שתי נקודות מניסוח הפסוק: האחד, שנכון שהבחירה תהיה על ידי משה בשל יכולתו לזהות לעומק את אישיותו של השופט. זאת ועוד, ראוי שהבחירה תהיה ללא תלות וקשר לבוחר ובלשונו: "… ושמת עליהם רצונו לומר, וגם קביעות הדיינים לא יהיה ע"י בחירת העם שאז יחנפו תמיד את העם הבוחרים אותם".

לעומתו, אברבנאל בספר דברים מציג שתי שיטות של בחירת שופטים שהיו קיימות במדינות שונות, ומכריע שנכון שהשופטים ייבחרו דווקא על ידי הציבור. כך הוא כותב:

" …שתראה שמינוי השופטי' יש מלכיות שהוא מתחת יד המלך. כי הוא אשר יצוה בעיר פלוני יהיו השנה הזאת שופטים פלוני ופלוני. ויש ארצות שמינוי השופטים הוא מסור בידי עם הארץ. שהמה ימנו עליהם השופטים והשוטרים, שיראו בעיניהם יותר הגונים בכל שנה ושנה, ואין למלך בזה דבר… והנה אדון הנביאים ביאר בזה שהשופטים שיהיו בישראל, שאין ראוי שימנה אותם המלך, ולא יהיו מידו אבל שהעם ימנו אותם …".

היוצא מכך, שאין דרך אחת ויחידה לבחירת שופטים. מן הסתם במהלך ההיסטוריה עוצבו דרכים ומנגנונים שונים לבחירת שופטים, שהיו תלויים בנסיבות החברתיות וצורת השלטון. יש צד חיובי במעורבות של נציגי הציבור בבחירת השופטים, שכן בכך גדל אימון הציבור במערכת המשפט. מצד שני קיימת סכנה, שכן זה עלול להוביל לשיקולים לא ראויים או, ליצירת תלות בין השופטים לנציגי הציבור. דומה שהכל מסכימים שמינוי הדיינים והשופטים יתבצע על פי כישוריהם של השופטים ויושרם. יחד עם זאת, חשוב שהציבור ייתן אמון מלא במערכת ולכן יש להתחשב שייבחרו שופטים מקבוצות שונות בחברה הישראלית.

לאחר הקמת המדינה הוציא הרב אליעזר וולנדברג ספר בשם "הלכות מדינה" שבו הוא דן בהלכות מדינה ומוסדותיה, ובאחת מהפסקאות הוא דן במינוי שופטים, וכך כותב (שער א' פרק ו עמ' נה):

"אבל בהיות שהבוחרים צריכים שיהיו להם חוש הרגשה מיוחדת לדעת להבחין בעין בוחנת במי לבחור ומי הראוי לאיצטלא חשובה זאת… לכן מהיות טוב כדי שנפיק התועלת הכפולה שהמתמנה יהיה אדם חשוב וגדול, וגם שהמינוי יהא במי שהציבור חפצים בו, מן הראוי שבחירת ומינוי השופטים לא תעשה כשאר בחירות לעניינים ציבוריים הנעשים על ידי המון כל קהל ציבור הבוחרים, כי אם שהבחירה תעשה על ידי הנשיא המורם מעם גדול התורה והיראה – או נשיאי התורה, אשר יתייפו לכך בתוקף כח בחירתם על ידי קהל בוחריהם … או שכל קהל הבוחרים יבחרו ברשימה שלימה כמועמדים לשופטים, והנשיא או המוסד העליון יבחרו מבין המועמדים האלה את היותר מתאימים".

המסר החשוב בדבריו של הציץ אליעזר הוא שיש למצוא דרך מיוחדת לבחירת שופטים כזו שמחד גיסא תאפשר את אמון הציבור ומאידך גיסא תהיה נטולת אינטרסים. לכן, בעת הקשה הזו ולמען שלומה של החברה הישראלית עלינו ליצור הקשבה מלאה בין הצדדים דווקא בשל מורכבות הסוגיה.

(יתרו תשפ"ג)