הרב ד"ר עידו פכטר (נאמני תורה ועבודה והפורום לשיח יהודי עכשווי. מייסד תנועת תכלת – יהדות של השראה)כשאחיין שלי הצטרף למסלול ההכשרה של יחידת אגוז לפני שמונה חודשים, אמרתי לו בחצי חיוך שהוא "יפסיד" את כל האקשן של המלחמה. אז עוד דיברו על כך שהמלחמה העצימה תסתיים בתוך כמה חודשים. כמה טעינו. נכון להיום, אותו אחיין נמצא עמוק בלבנון, נלחם בכוח רדואן יחד עם חבריו לצוות. המלחמה עדיין בעיצומה, עדיין עצימה.
בני משפחה וחברים שמשרתים במילואים נקראים כבר לסבב הרביעי והחמישי. מילואימניק לוחם, בן 28, שמשרת ביו"ש, סיפר לי שבעוד שבוע הוא יסיים את המילואים, אבל כבר קיבל צו התייצבות לעוד חודש. איך הוא יחזיק את העבודה; איך הוא יחזיק את המשפחה – הוא לא יודע. אבל אין ברירה. אם הוא לא יהיה שם, לא יהיה מי שיעשה את העבודה.
צה"ל זקוק נואשות לחיילים. זה ברור מעל לכל ספק. האחיזה הצבאית ברצועת עזה הולכת להימשך לאורך זמן, וכך גם לגבי דרום לבנון. מעבר לכך, יש צורך בנוכחות שוטפת ביהודה ושומרון וכעת, בעקבות איומים שכבר הספיקו להתממש, יש גם לעבות את השמירה על הגבול המזרחי עם ירדן. חבר כנסת בכיר סיפר לי לפני כמה ימים כיצד נסע בכביש הבקעה מבית שאן דרומה, ולאורך עשרות קילומטרים לא ראה אפילו ג'יפ צבאי אחד. הוא פנה ללשכת ראש הממשלה כדי להתריע על כך, ולאחר יומיים אכן התרחש שם פיגוע. אין לנו ברירה – בניגוד לקונספציה של טרום 7 באוקטובר, מדינת ישראל זקוקה לצבא גדול שיוכל להחזיק את קווי ההגנה הארוכים שלה לאורך הגבולות. ובשביל זה צריך כוח אדם. צריך חיילים.
מראשית דרכה אחזה הציונות הדתית באידיאל של 'ספרא וסייפא'. היא לא ראתה סתירה בין לימוד תורה לשירות צבאי. להיפך; השירות הצבאי היה עבורה מימוש עליון של צו התורה. שנים התווכחנו עם הציבור החרדי על זה. בעוד אנו אחזנו בדרכו של רבי ישמעאל שדרש להנהיג תורה עם דרך ארץ, הם בחרו בדרכו של רבי שמעון בר יוחאי שסבר שאת ענייני העולם הזה יש להפקיד בידי אחרים.
אבל אם עד היום זה היה בעיקר ויכוח אידיאולוגי, עכשיו כבר אין לנו את הפריווילגיה הזו. גיוס חרדים הפך להיות אינטרס קיומי של המדינה, ובמיוחד של הציונות הדתית הנושאת בעול כבד כל כך. מערך המילואים עלול לקרוס אם לא יתגברו אותו. אני מדמיין מה היה קורה לו לצד האחיין שלי היו מתגייסים אלפי בחורי ישיבות. כבר היום הם היו יכולים לתפוס קווים ולאייש עמדות בחזית ובעורף, לשחרר מילואימניקים לביתם ולמנוע את הארכת השירות הסדיר. אין שום הצדקה שבחור בשיעור ד' בישיבת הסדר, שחזר כבר לישיבה, יגויס למלחמה, ובחור ישיבה חרדי באותו גיל ייהנה מפטור. אין שום סיבה שגברים בני 30 ו-40 יעשו יותר מ-250 ימים מילואים בשנה, ואילו צעירים חרדיים יחיו את חייהם כאילו דבר לא קורה כאן.
מצופה ממפלגה שמתיימרת לייצג את 'הציונות הדתית' לדאוג לכך. אך במקום זאת, הסתבר שהקואליציה מבשלת לנו 'חוק גיוס', שבפועל יאפשר את המשך מפעל ההשתמטות השיטתי של הציבור החרדי. מביך לשמוע את ההסברים שמספקים חברי כנסת ציונים דתיים, כמו רוטמן, סטרוק ואפילו אוהד טל, לתמיכתם בחוק. הם מדברים על פרגמטיות ועל תהליכים. זה שטויות; כסות לדיל הפוליטי שנרקם עם ש"ס. אם אידיאולוגיה ציונית דתית הם כבר לא מייצגים, הייתי מצפה שלפחות היו נאבקים שם עבור האינטרסים הדחופים של הציבור הציוני-דתי. אך גם זה לא נעשה.
על כולנו להתגייס. אם לא למילואים, אז למאבק על הרחבת גיוס השירות לצבא. חוק גיוס שיחוקק כעת יעצב את החיים שלנו כאן עשרות שנים קדימה, ואסור לנו לתת לו לעבור. אם לא עבורנו, אז עבור משפחותינו וילדינו. חובה שמפלגת הציונות הדתית והעומד בראשה יפנימו שאם הם תומכים בחוק הגיוס, זה יהיה גט כריתות לעשרות אלפי מצביעים מהציונות הדתית. גם חברי כנסת ציונים דתיים אחרים מן הקואליציה צריכים להפנים את זה. צריך להבהיר זאת להם באמצעות הצטרפות לעצומות. אפשר לשלוח הודעות לחברי כנסת. מה שחשוב הוא שיישמע קול מחאה אזרחי רחב היקף.
נכון, יש הרבה מה לעשות כדי לטפל במשתמטים חילוניים וכדי לייעל את מערך המילואים, ועדיין לא דיברנו על הערבים. ועם זאת, ברור שככלות הכל יש צורך בחרדים. המסר צריך להיות ברור: ציונות דתית לא תומכת בחוק שמאפשר את ההשתמטות החרדית מהצבא. זה המינימום המצופה ממי שלקח לעצמו את השם של המגזר הנהדר הזה.
