הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)10 שנים חלפו מעת שהגיעו אברהם ושרה לארץ כנען ושרה עדיין עקרה. שרה נותנת לאברהם את שפחתה הגר לאישה. לאחר שהגר נכנסה להיריון, היא החלה לזלזל בגבירתה. לשמע הדברים מאפשר אברהם לשרה לנהוג בהגר כפי רצונה. הכתוב מתאר בקצרה את התנהגותה של שרה כלפי הגר: "…וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ". הרמב"ן מבקר את מעשיה של שרה, ולדעתו הסבל שנעשה לעם היהודי לאורך הדורות על ידי זרעו של ישמעאל נגרם כתוצאה ממעשה זה: "חטאה אמנו בעינוי הזה, וגם אברהם בהניחו לעשות כן, ושמע ה' אל עניה, ונתן לה בן, שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני העינוי".
הרד"ק נוקט לשון חריפה יותר: "עשתה עמה יותר מדאי ועבדה בה בפרך, אפשר שהיתה מכה אותה ומקללת אותה, ולא היתה יכולה לסבול וברחה מפניה. ולא נהגה שרה בזה למידת מוסר ולא למידת חסידות…".
שרה פועלת באומץ רב, ומוכנה להקריב כל קרבן משפחתי כדי שיהיה זרע לאברהם אבינו. בכל זאת, הרמב"ן והרד"ק מבקרים קשות את שרה על מעשה העינוי, ואינם מלמדים כל זכות עליה, למרות שיצאה מגדרה כדי להכניס את הגר לתוך הזוגיות שלה עם אברהם. לדעתם, אין לימוד זכות על מעשים שאינם מוסריים, גם אם הם נגרמו מתוך רצון לעשות טוב.
נחמה ליבוביץ לומדת מכאן לקח מעשי: "אולי רצתה התורה ללמדנו, כי המתמתח מעל לקומת אנוש ומקבל על עצמו משימות שמעל לכוחו – ייטיב לשאול עצמו תחילה, אם יוכל לעמוד בהן עד הסוף. שאם לא כן, מוטב לו לאדם שיחיה לפי כוחותיו ולפי הנדרש ממנו… ".
פעמים שאדם מבקש להתעלות ולוותר הרבה מעל המצופה ממנו, אבל עליו לדעת שבשעת משבר הוא עלול להיקלע למעשים בלתי מוסריים. ולכן, נכון שאדם יפעל לפי מידותיו וכוחותיו. בכל זאת, לענ"ד נראה שהרמב"ן והרד"ק הגזימו בביקורתם על שרה. לא ניתן להתעלם מהרקע של העלילה. שרה הולכת אחרי אברהם במסע ארוך ומייגע לארץ ישראל. במהלך המסע, עוברת שרה ייסורים רבים. מדי חודש בחודשו ישנן אכזבות וציפיות שלא התגשמו. באותן שנים היא שומעת את ההבטחות על הזרע, וחיה בין תקווה לייאוש. שרה מנסה לתמרן את המסע הפרטי שלה אל האימהות, עם המסע הציבורי של אברהם, ולהאמין לכל אורך הדרך שתזכה לבן. הכאב מתעצם בראותה את הגר שפחתה נכנסת להיריון ללא כל מאמץ.
הגר, שעוד לא הספיקה להבין כמה החיים מאכזבים, ועדיין לא מבינה עד כמה שרה נתונה בצער, מתנהלת בחוסר רגישות: "… וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ…". מסביר המלבי"ם: "כי חשבה [=הגר] שאחר שהרתה יצאה מרשותה, וגם נדמה לה שהיא צדקת יותר משרה אחר שהרתה תיכף".
ברגע אחד מנסה הגר להפוך את היוצרות. מרגע שנכנסה להיריון, היא חיה בתודעה שהיא זו שתגשים לאברהם את בשורת הזרע. אם כך, קשה לבקר את שרה על מעשיה כלפי הגר, שנבעו מהעלבונות שספגה מהגר שפחתה. שרה תובעת את עלבונה ואת מקומה הראוי כאשתו של אברהם. זאת ועוד, מי יכול לנקות את הגר מאשם, שכן היא הסעירה את שרה והביאה על עצמה תגובה חריפה מצד שרה.
להבנתי, כך גם מפרש הספורנו: "כדי שתכיר שהיא משועבדת, ולא תבזה עוד את גברתה…". לאמור, אין מטרת העינוי לגרום לסבל, אלא יש בכך צורך להשיב לשרה את כבודה הראוי.
פרשה זו היא עדות נוספת לקושי שליווה את אברהם ושרה. ובכל זאת, הם מעולם לא איבדו את התקווה. כך גם אנחנו נדרשים, במיוחד בשנה האחרונה, שלא לאבד את האמונה והתקווה במציאות הכל כך קשה שאנו מצויים בה.
