להפוך את החיים לטובה

בכמה וכמה ניסיונות התנסתה שרה אמנו יחד עם אבינו אברהם, וחלקם היו מן הסתם קשים עבורה, אף יותר מאשר לבן זוגה. שרה עמדה יחד עם אברהם בניסיונות של ההליכה לארץ כנען, היא התנסתה כשנלקחה לבית פרעה בעל כורחה, ולאחר מכן שוב נלקחה על ידי אבימלך שחשק בה. בניסיונות קשים עמדה שרה כשנתנה את הגר שפחתה לאברהם לאישה. הניסיונות אף גברו כשהגר הרתה והחלה להקל ראש בגבירתה, והם עלו מדרגה כשהגר ילדה, וישמעאל ציחק בחברת יצחק בנה. מעל לכל התמודדה שרה במשך רוב שנות חייה עם היותה עקרה. הכמיהה לצאצא הייתה ארוכה וקשה, כשכל העת היא רואה את אורחיה עם ילדים ושמחה, בעוד היא חשוכה, בחשכה, מושא לחמלה בכל הסביבה, ובגין עקרותה היו שפקפקו בצדיקותה (ראו: רש"י טז, ד). לבסוף נדרשה שרה להתמודד גם עם מעשה העקדה. ייתכן שהשם "שרה", לא מבטא רק שררה, אלא גם בא מלשון "כִּי שָׂרִיתָ" על שום כך שנאבקה שוב ושוב ושרדה.

ואחר הדברים האלה רש"י מגיע ואומר במפתיע שהמילים "שני חיי שרה" מלמדות ששנותיה היו "כולן שווין לטובה". מדרש לקח טוב (כג, א) אף מרחיק לכת יותר, ולדבריו "כל שנותיה עברו בשמחה ובששון". כיצד אפשר לומר על חייה של שרה "כולן שווין לטובה", ואף לששון ושמחה, הרי שרה ידעה שנים קשות ומשברים ללא הפוגה?

דומני שהדרך להסביר זאת היא ששרה השכילה לראות את כל הקשיים באור חיובי. שרה ידעה שהיא ממלאת תפקיד חשוב ורב-משמעות בעולם. היא הרגישה שהיא מבצעת שליחות חשובה בשם ה', ולכן גם בשנים הקשות, לא נפלה רוחה והיא חיה בסיפוק ובשמחה. כשפקדו את שרה קשיים ומשברים, היא האמינה בה' שלטוב הם מובילים, והמשיכה להתקדם ולעשות מעשים טובים.

לאור תובנה זו נוכל לפרש מדרש תמוה שמספר: "רבי עקיבא היה יושב ודורש והצבור מתנמנם. בקש לעוררן, אמר: מה ראתה אסתר שתמלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה, אלא תבוא אסתר שהיתה בת בתה של שרה שחיתה ק' וכ' וז', ותמלוך על ק' וכ' וז' מדינות" (ב"ר נח, ג).  מה הקשר בין שנותיה של שרה לבין מדינותיה של אסתר? ומדוע רבי עקיבא ראה לנכון לעורר את הציבור דווקא באמירה דרשנית זו?

ר' יהודה ליב גינזבורג, (רב בירוסלב לפני כמאה שנה) הסביר בספרו 'ילקוט יהודה', שבדורו של רבי עקיבא היה קשה לעורר את הציבור למצוות ולמעשים טובים, שכן העם היה מדוכא מהיד הקשה של הרומאים, שהחריבו את ירושלים, הרגו רבים וטובים, גזרו גזירות נגד שמירת מצוות והטילו מסים כבדים. המונים באו לכלל ייאוש, תהו על הפורענויות הקשות, ולא ראו שכרן של מצוות. רבי עקיבא בא לעוררם ולעודדם, ולהראות להם שיש שכר לפעולתם של עושי מצווה, הגם שהוא לא בהכרח מגיע במהרה. הוא המחיש להם זאת כשהצביע על שרה, ששכר מעשיה הטובים הביא ברכה והצלחה לצאצאיתה כעבור דורות רבים. בזכות 127 שנים של מעשים טובים שעשתה שרה חרף כל הקשיים בהם התנסתה, הצליחה אסתר להושיע את עמה ולמלוך על "שבע ועשרים ומאה מדינה".

רבי עקיבא היה תלמידו של נחום איש גמזו שעל כל צרה היה אומר: "גם זו לטובה" (תענית כא, א). רבי עקיבא סיגל שיטה זו ובכל עת מצוקה נהג לומר: "כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד". גם כשראה מחזות רעים וקשים כשועל היוצא מבית קדשי הקדשים, העדיף לצחוק ולא לבכות כחבריו החכמים. אף לנוכח החורבן הוא ראה ניצוצות של גאולה, כיוון שהתבונן במציאות במבט של תקווה ואמונה.

נוסיף ונציין שאסתר ממש כמו שרה הצטיינה ביופייה, ובשל כך בדיוק כמוה נלקחה לארמון המלוכה. שרה נלקחה פעמיים: בראשונה על ידי פרעה מלך מצרים (יב, טו), ובשנייה על ידי אבימלך מלך פלישתים (שם כ, ב). אף אסתר נלקחה פעמיים: בפעם הראשונה נלקחה לארמון עם שאר המועמדות למלכות (אסתר ב ח), ובפעם השנייה נלקחה מההרמון אל אחשוורוש שבחר בה (שם טז). אסתר למדה משרה ושאבה ממנה השראה, וכך לא נפלה ברוחה וראתה בלקיחתה הכוונה לשליחותה.

חיי שרה היו לא קלים, אך הם מסוכמים במילים "וכולן שווין לטובה" כדי ללמד אותנו לא להתבוסס בצער על קשיים, כישלונות ומשברים, אלא למנף כל קושי ולהפוך כל רעה לטובה וכל ירידה לעליה. נעשה לעצמנו טובה אם נשווה לעצמנו שכל הקשיים הם ניסיונות ואתגרים, "וכולן שווין לטובה".