הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)לאחר פטירתה של שרה, יוצא יצחק להתבודד, להתנתק מהשגרה, למקום שיש בו מנוחת נפש – "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב …". חז"ל הבינו שלא מדובר בהתבודדות גרידא אלא בתפילה, וכך נאמר במסכת ברכות (כו ע"ב):
"…יצחק תיקן תפלת מנחה – שנאמר: 'ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב', ואין שיחה אלא תפילה, שנאמר: 'תפילה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפך שיחו … '"
יצחק יוצא להתפלל בשדה, משום שזה מקומו הטבעי. הוא היחיד מבין האבות שהיו לו שדות. אברהם ויעקב נדדו ממקום למקום על מנת להימנע מכל עימות אפשרי עם תושבי הארץ. יצחק נטע וזרע והתמקם במקום קבוע, ולכן לא היה יכול לעזוב את נחלתו ולעבור למקום אחר. חז"ל סברו שתפילתו של יצחק היתה תפילת מנחה, שלדעתם היא המיוחדת שבתפילות: "אמר רבי חלבו אמר רב הונא: לעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה שהרי אליהו לא נענה אלא בתפילת המנחה" (ברכות ו' ע"ב). הגרי"ד סולוביצ'יק זצ"ל הסביר, שתפילת מנחה שונה במהותה משחרית וערבית. אדם מתפלל שחרית בטרם צאתו לעבודה, ולאחר שובו מהעבודה מתפלל ערבית. בדרך כלל, התפילות האלה מתקיימות בבית כנסת, הסמוך לביתו של האדם. לעומת זאת, תפילת מנחה תופסת את האדם בעת עיסוקיו וטרדותיו. בשעה זו, הוא משתדל להתגבר כארי, מסיר את טרדותיו ומכוון ליבו לאביו שבשמים. תפילת מנחה מעידה, שעבודת ה' אינה מנותקת מהעיסוק היומי של האדם. כך גם יצחק, שיצא לשדה להתפלל בו בזמן שהיה מוטרד משליחותו של אליעזר, ועצוב ומדוכא בעטיה של מיתת אמו. אולם, דווקא בשעה שאדם מוטרד ומודאג תפילתו עולה למרומים. אדם יכול באמצעות התפילה באמצע היום להתפלל על צרותיו ולהתחבר בתפילתו גם לסביבתו וכלשונה של הגמרא: "לעולם יתפלל אדם בבית שיש בו חלונות" (ברכות לא ע"א). ומסביר הרב קוק בעין אי"ה (ה,קכד): "אל יתפלל אדם אלא בבית שיש בו חלונות, שאפשרות הראיה אל העולם החיצוני תעוררהו על חובתו אל העולם כולו שהוא חי בו." לאמור, אדם צריך להתפלל על העולם שבו הוא חי ולא חלילה מתוך ניתוק. זו מעלתה של תפילת מנחה שמתקיימת בדיוק באמצע שעות היום, בו בזמן שאדם נמצא ברשות הרבים. רבים מתפללים בשעת ההפסקה. במפעל או בשדה או במשרד ובכל מקום שיש בו אנשים. זו הזדמנות מיוחדת להתבונן לא רק כלפי פנים אלא גם כלפי הסביבה, להקשיב למצוקות של האחר ולצרכיו המיוחדים. כך מתעצם להט התפילה, דווקא מתוך הטרדות שמסיחות את האדם במהלך היום.
לצערנו, כבר יותר משנה אנחנו מצויים בתוך צרה גדולה. אין קהילה שלא הוסיפה תפילה מיוחדת לתפילות הרגילות. מדי יום, לאחר התפילה הרגילה, מוסיפים פרקי תהילים ותפילות נוספות לרפואתם של חיילי צה"ל, לשחרור החטופים ולהצלחת הלוחמים ובכלל עבור כל אלו שחשים קשיים יוצאי דופן בתקופה הקשה הזו.
אולם יש פן נוסף שהתחדש בתקופה זו . ישנן תפילות חדשות שחוברו על ידי אנשים שונים כביטוי ותגובה למצוקה הפיזית והאמונית של רבים. בניהם כאלה המקפידים להתפלל מדי יום, אך לא פחות מכך, גם כאלו שבשגרה אינם נוהגים להתפלל ועתה מחפשים באמצעות האמונה את התקווה לימים טובים יותר. אלו תפילות הנובעות מהלב, וניסוחם הוא פרי יצירה של תחושות ורגשות שעוברות עלינו בתקופת המלחמה. ייתכן ותפילתו של יצחק בשדה היתה תפילה חדשה שקיבלה השראה מיוחדת מהשדה, מהיציאה אל המרחב. תפילות חדשות במרחבים חדשים מוסיפות לאדם כוח של תפילה ושיח עם הקב"ה.
