אבינועם הרש (מחנך ומעביר שיחות להורים מורים ונוער)אני זוכר את זה כאילו זה קרה אתמול: הייתי מורה בכיתה ו' בנות. עמדתי מולה ולא הבנתי אם זה באמת קורה או שאני באמצע הזיה. היא הסתכלה עליי במבט מבולבל, ושאלה אותי אם היא יכולה להתקשר לאמא שלה כי זה ממש דחוף.
שאלתי אותה: "מה העניין?" והיא ענתה לי: "אמא שמה לי חומוס בכריך, ואני לא אוהבת חומוס". לא הבנתי איך תלמידה בכיתה ו' יכולה להיות ילדותית כל כך. הסתכלתי אליה, ניסיתי לאגור את כל המקצועיות שלי ואמרתי לה: "תגידי, סליחה שאני שואל אותך, אבל באיזו כיתה את?". "כיתה ו", ענתה ביובש, לא מבינה. "ובגיל הזה אין לך בעיה להטריח את אמא שלך כי הממרח לא בדיוק לפי הטעם שלך? את רצינית איתי?", "מה, תמיד היא באה…", ענתה, עדיין בלי להבין.
מאז השיחה הזו הסתובבתי עם תחושת מועקה בלב וניסיתי להבין מה בעצם ההבדל בין דור הנפילים שהקים לנו את המדינה, לדור החמאה של התלמידים שלנו, שפוחדים מהצל של עצמם.
ואז פרצה המלחמה, וזרקתי את כל המחשבות והתיאוריות שלי לפח. הבנתי שיש לנו כאן דור של אריות, שלא נופל בכהוא זה מהנפילים שהקימו את המדינה וייבשו את הביצות. ובכל זאת, השבוע שאלו אותי כמה הורים מה ניתן לעשות כדי להגדיל את הילדים שלהם ולגרום להם להגיע ליעדים גדולים יותר. איך נוכל לגרום לילדים שלנו לחשוב בגדול ולהוציא מעצמם כמה שיותר? שלא ייפלו לקטנות, שלא יחשבו שהם לא מסוגלים? איך ניתן להצמיח להם כנפיים בדרך להצלחה? ואז נתקלתי בפוסט המקסים של אשת החינוך חגית מוריה גיבור, והנה מקצתו:
"יש ספר שנקרא 'למידה נראית' של ג'ון האטי. זה לא סתם עוד ספר על חינוך – האטי ישב 15 שנה, אסף יותר מ-800 מחקרים על הצלחה בלימודים, ובדק מה באמת עובד בבתי ספר. הוא חקר מיליוני תלמידים, והסתכל על הכל – על המורים, על המשוב שהם נותנים, על איך תלמידים לומדים ומבינים. זה היה המחקר הכי גדול שנעשה אי פעם על מה באמת עוזר לתלמידים להצליח.
"האטי לקח את כל הדברים שיכולים להשפיע על ההצלחה של תלמיד ודירג אותם – מה משפיע הכי הרבה ומה הכי פחות. הוא בדק המון דברים – כמה תלמידים יש בכיתה, אם המורה הוא גבר או אישה, כמה תארים יש למורה, אם התלמידים זזים בכיתה או יושבים במקום. יותר מ-150 דברים שונים. היו שם כמה הפתעות, אבל שום דבר לא הדהים אותי כמו מה שהוא שם במקום הראשון. מה שהכי משפיע על ההצלחה של תלמיד הוא דבר אחד פשוט:
ציפיות התלמיד מעצמו.
יותר מכל דבר אחר – יותר מהמורה, מהבית, מהכיתה, מכל התוכניות המיוחדות – מה שהכי משפיע זה מה שהתלמיד או התלמידה מאמינים לגבי עצמם. אפשר עוד לכתוב על זה עמודים שלמים (ואני אכן כותבת, ואפרסם יום אחד) אבל החוויה הזו לימדה אותי בתור תלמידה, לדחוף את עצמי מחוץ לאזור הנוחות".
מה זה אומר? שעזבו אתכם רגע מציונים ומהישגים. לכו על החיים. תתחילו לתת לילדים שלכם את התחושה שהם מסוגלים. שהם יכולים. שהם גדולים. שהם מנהיגים. שהם יכולים להרים את השמיים. או אם תרצו: אזורי נוחות נועדו כדי לצאת מהם.
עכשיו רק נשאר להאמין באמת במשפט הזה.
