ליצחק אבינו לא היו גמלים, ומדובר בעניין מהותי. גם אברהם וגם יעקב היו בעלי גמלים, אך אצל יצחק לא נזכר בשום מקום שהיו ברשותו גמלים.
הדבר לכאורה ברור, יצחק מימיו לא יצא מישראל. הגמל היה כלי התחבורה לטווחים ארוכים. יכולתו לעבור מסעות בתנאים קשים נוצלה על ידי מי שביקש לנהל קשרים עם מי שרחוק ממנו. חז"ל הבחינו שמעשי האבות מתארים אלמנטים רוחניים שונים. לכל אחד מהאבות יש ייחוד רוחני. ייחודו של יצחק הוא בכך שלא חצה גבולות, שלא יצא מישראל.
במדרש איכה מוזכר הגמל כאמצעי ללעגם של גויים כלפי יהודים, וכך לשון המדרש: "רבי אבהו פתח: ישיחו בי יושבי שער, אלו אומות העולם שהן יושבין בבתי תרטיאות ובבתי קרקסיאות, ונגינות שותי שכר, מאחר שהן יושבין ואוכלין ושותין ומשתכרין הן יושבין ומשיחין בי ומלעיגים בי… ומכניסין את הגמל לטראיטות שלהם והחלוקים שלו עליו והן אומרין אלו לאלו על מה זה מתאבל, והן אומרים היהודים הללו שומרי שביעית הן ואין להם ירק ואכלו החוחים של זה והוא מתאבל עליהם".
אומות העולם לועגות לישראל, בעזרת גמל המתואר כמי ששרוי באבל על כך שאין לו מזון בשמיטה. מדוע דווקא גמל? הרי גם לחיות אחרות אין מזון בשנה זו. התשובה היא כנראה בשימוש הרווח בגמל. הנסיעות ממדינה למדינה מציינות את הקשר בין עמים ותרבויות, את היכולת לקשרים בין בני האדם שבעולם. השמיטה היא עצירה של המסחר והתמקדות במה שבתוך הארץ, ולכן הגמל שמסמן את הקשר בין העמים כביכול מתאבל על כך. אומות העולם לועגות להסתגרות של ישראל.

לאברהם וליעקב היו גמלים. הם יצאו מהארץ וניהלו מערכות יחסים שונות עם מי שמחוצה לה. מה מסמן אם כן את ישראל – תכונתו של יצחק או זו של אברהם ויעקב? התשובה דומה לכל שאלה שתשאל בדבר ייחודם של ישראל – אנו מורכבים מרעיונות סתורים שרק קיומם יחדיו בונה בניין שלם. ואכן, לישראל יש גם את דרכי אברהם ויעקב המקיימים קשרים עם מה שמבחוץ, אך גם את מידתו של יצחק המתווה גבולות. כאשר רבקה רואה את יצחק היא נופלת מעל הגמל. הפרשנים התחבטו לא מעט בעניין הצורך לציין את הנפילה מעל הגמל, אך לפי דברינו, הפעולה ברורה. רבקה זונחת את מאפייני הגמל ומתחברת לתכונתו המהותית של יצחק, להיותו נטול גמל.
היכולת להתאפיין בכמה תכונות בו-זמנית מאפיינת את הקיום היהודי, ודווקא היחס הכפול אל מה שמחוץ לישראל מאפשר את קיומו היציב. סגירות עלולה לסכן את הקיום, ופתיחות עשויה לטששט ולהעלים. קשרים עם אומות העולם יכולים להתקיים רק עם מידתו של יצחק, המתקיימת יחד עם מידתם של שאר האבות.
לפני שנים רבות עבר אדם ליד קבוצה שהדרכתי באושוויץ, התעכב מעט ונעלם. לא מזמן יצר איתי קשר כדי לומר שדבריי הלכו איתו שנים רבות. לאילו דברים כוונתך? שאלתי. עמדת ליד קרון הרכבת ודיברת עליו, ענה, אמרת שהמצאת הרכבת נועדה לחבר בין עמים ותרבויות, לקשר בין בני האדם אשר בעולם. וכאן, בקרון הזה, כמה השתבש הדבר. כאן בקרון השתמשו באותו כלי כדי להפריד ולזרוע מוות בין בני האדם, אמר לי אותו אדם. כל כך קשה לי לשכוח את הרעיון.
הגמל הוא הרכבת העתיקה, והמבנה העמוק של רוח ישראל מבוססת על הכפילות של שימוש בגמל וגמילה מהגמל. היכולת לחבר מסוכנת כמו היכולת להפריד. אך נשיאת ההפכים היא היכולת לנוע מעל ההיסטוריה.