הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)לאחרונה שוחחתי עם מכר מנעורים הפועל רבות למען הפצועים ושיקומם. על פועלו שמעתי מבני מרדכי נ"י, שפגש אותו בחודשי השיקום הארוכים שעבר בתל השומר. "בביקורי אצל הפצועים ובמחלקת השיקום, אני פוגש את משפחות הפצועים, בהן ניכר האחוז הגבוה של המשפחות הדתיות", הוא אומר ומוסיף: "זה ממחיש את האחוז הגבוה של בני הציונות הדתית בקרב הלוחמים, מעל ומעבר לשיעורם באוכלוסייה. מצד אחד, זה צובט את הלב משום שזה ממחיש את היקף ההיעדרות של אוכלוסיות מסוימות מהשירות הקרבי; מאידך גיסא, זה מבטא את מימוש החזון של הציונות הדתית, של שילוב בין התורה לבין עולם המעשה, ובין לימוד התורה להגנה על העם והארץ".
בסוף השבוע, בי"ט בכסלו, נציין את יום פטירתו של הרב משה צבי נריה זצ"ל, אבי דור הכיפות הסרוגות, שהיה איש של חזון, ממקימי תנועת הנוער בני עקיבא, את ישיבת בני עקיבא הראשונה, מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, והתנועה הדתית הלאומית – תנועה רוחנית וחינוכית חיה ותוססת. ממנה צמחו ישיבות ההסדר וישיבות גבוהות המשלבות לימוד תורה ושירות צבאי, ואח"כ גם המכינות הקדם צבאיות.
אנשי חזון ארוך הטווח לא תמיד זוכים לראות בהתגשמות חזונם. ממשיכי דרכם צריכים להמשיך ולעמול על מימוש החזון, להזכיר את בעלי החזון ולהודות להם על פועלם. פעמים רבות בעלי החזון שרואים למרחוק נדרשים ללכת נגד הזרם, ולהתמודד עם מלעיגים וציניקנים הבזים להם כהוזים. אולם, לפעמים החזון מתממש מעל ומעבר למה שחזו חוזיו.
במהלך השנים נוכחנו בהתממשות החזון של שילוב הציונות עם התורה והלאומיות עם היהדות. לא כשילוב בר חלוף, של טרנד חולף כחלק מגל של לאומיות שכבש את העם והעולם. גם לא כסוג של היענות לצו השעה, אלא כתפיסה רוחנית מקורית של היהדות, של תורת חיים, המשלבת תורה גדולה עם כל תחומי החיים, במישור הפרטי והלאומי. התורה לא רק מחוברת לחיים, אלא מעניקה להם ערך מוסף. החזון הזה התממש מעל ומעבר למצופה.
בחזונו ראה הרב נריה זצ"ל, בין היתר, כיצד לימוד התורה ישפיע על רוח הלחימה של הלוחם: "הנכונות המקובלת לחרוף נפש בשדה הקרב, מצויה היא גם בין אומות העולם. אולם, אם בצה"ל מתגלים גילויים מופלאים, הרבה למעלה מן המקובל באומות וכו', הרי המקור למורל גבוה זה הוא דווקא המעיין הסמוי הנובע בצינורות פלא מאהלי תורת ישראל. צה"ל יונק את כוחו המיוחד לא רק מאימוני יום יום קשים ומפרכים, אלא גם מדורות של יהודים שחונכו למסירות נפש למען ערכים רוחניים, של יהודים שלמדו בישיבות להעדיף חיי עולם על חיי שעה, צורכי אומה על צרכי יחיד, שיהיו מוכנים בכל עת ובכל שעה למסור נפשם על קדוש השם" (הרב נריה 'בני הישיבות וגיוסם', תשכ"ח). כבר במלחמת העצמאות תלמידי ישיבתו התגייסו ונלחמו במסגרת חטיבה 7 על שחרור הגליל.
אחד מפירות החזון בלט במלחמה הנוכחית, ובאופן מיוחד בחודשים האחרונים. הרוח הזו השפיעה גם על רוח הלחימה של היחידה כולה, לא בדרך של הטפה אלא ע"י דוגמה אישית ואחוות לוחמים. ראינו גם כיצד היא באה לידי ביטוי בגבורה ובעצימות של המלחמה לאורך זמן, מעל ומעבר למה ששיערנו שביכולתנו לעמוד. החזון מתגמד מול מימושו.
hugo-jehanne
בפרשתנו יעקב יוצא להגשמת חזון היסטורי, להקמת משפחת עם ישראל, עם הנצח, "לנטוע אהלים בהם תשרה השכינה" (רש"ר הירש בראשית כח י), מקומו הוא בארץ ישראל: "בארם, אין מקום לאותם חיי המשפחה, שהקב"ה רוצה בהם" (שם לא יג). בדרכו הוא מתמודד עם עשיו ואלופיו הבאים כנגדו משדה אדום, וזוכה לניצחון מוחלט! מעבר למצופה.
לקראת ההתמודדות עם עשיו "התקין עצמו לשלושה דברים: לדורון לתפילה ולמלחמה" (רש"י לט ב). בתפילה, כהכנה רוחנית: "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים" (פס' יב); ב'דורון' – כתחבולה ותכסיס מול תאוות הרכושנות של עשיו: "וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו" (פס' יד), מתנות שנטרלו את האיבה ואת המוטיבציה לפגוע בו, וייתרו את הצורך במלחמה. קדם לכך ניצחון רוחני במאבק עם שרו של עשיו: "וַיָּשַׂר אֶל מַלְאָךְ וַיֻּכָל" (הושע יב ה). הניצחון המוחלט גרם לעשיו לסגת ולחזור לארצו כלעומת שבא: "וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו וְאֶת כָּל נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ וְאֶת מִקְנֵהוּ וְאֶת כָּל בְּהֶמְתּוֹ וְאֵת כָּל קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו וגו'. וַיֵּשֶׁב עֵשָׂו בְּהַר שֵׂעִיר עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם" (בראשית לו, ו). מכאן נפתחת ליעקב הדרך לארץ ישראל, להגשמת חזונו, לדורות עולם, לנצח!
לאחר יותר מ-4,000 שנים מאז, ניכר שהחזון התממש מעל ומעבר למה שדעת אדם יכולה הייתה לשער.
