ההתמודדות עם השכול

השהייה בבית לבן מגיעה לקיצה. יעקב חוזר לארץ ישראל למציאות מורכבת. גם לאחר שהצליח לחמוק מלבן ולשרוד בצורה מכובדת את המפגש עם עשיו, נאלץ יעקב להתמודד עם המשימה הקשה בחייו: התמודדות עם שכול. יעקב נאלץ להיפרד מהנשים המשמעותיות ביותר בחייו.

הראשונה היא דבורה המינקת, שמלווה את רבקה מטל שחר ילדותה. עוד בעודה בחרן בבית בתואל נקשרו שתיהן, וכאשר רבקה עוזבת את בית אביה היא אינה מוותרת על דבורה: "וַיְשַׁלְּחוּ אֶת רִבְקָה אֲחֹתָם וְאֶת מֵנִקְתָּהּ". סביר להניח שליעקב היה קשר מיוחד עם האישה שהניקה אותו בהיותו תינוק.

דבורה יוצאת מטעמה של רבקה לשליחות בחרן, כדי להחזיר את יעקב, אולם היא נפגשת עם יעקב ומשפחתו עוד בארץ ישראל, וכפי שכותב רש"י: "מה עניין דבורה בבית יעקב? אלא לפי שאמרה רבקה ליעקב 'ושלחתי ולקחתיך משם', שלחה דבורה אצלו לפדן ארם לצאת משם, ומתה בדרך". קבורתה תחת האלון הוא סימן של כבוד, כפי שכותב הרש"ר הירש: "האילן המצל על קברה מראה את יראת הכבוד שיעקב רחש אל אמו. הוא כיבד את האם במינקתה הישישה, גם בכה והצטער במותה".

כעבור זמן קצר, נפרד יעקב מרחל, האישה האהובה והמסורה. יעקב התחתן עם רחל לאחר מאמצים כבירים. וכעת, לאחר שנים רבות שעזב את הבית, חפץ יעקב להגיע לבית הוריו להציג את רחל ומשפחתו בפני הוריו. אולם, המטרה לא הושגה ורחל נפטרה על אם הדרך בעודה צעירה לימים, בגיל 36. יעקב נאלץ להתמודד עם פטירתה ולהמשיך לגדל את המשפחה עם לאה. לאחר קבורתה מזדרז יעקב לבית הוריו, אבל אינו מספיק לפגוש את אמו האהובה רבקה. יעקב רוצה להראות לה את משפחתו הענפה ולשתף  אותה בחוויות מבית לבן, אבל גם רבקה אמו הלכה לעולמה. רבקה, דבורה ורחל הסתלקו מהעולם בשנה אחת. וכך כתוב בספר סדר עולם: "יצא מסוכות ובא לבית אל ועשה שם ששה חדשים, יצא משם ונולד לו בנימין ומתה רחל, ובו בפרק מתה רבקה ודבורה, נמצאת רחל מתה בת ל"ו שנה".

הפרידה משלוש נשים אהובות ומשמעותיות בשנה אחת, זו חוויה קשה מנשוא. הקב"ה מתגלה ליעקב ומחזקו: "וַיֵּרָא אֱלֹקִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ…". לאחר הטרגדיה הנוראית, נדרש יעקב להתמודד גם עם מעשהו של ראובן: "וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל…".

ככל הנראה, השכול גרם ליעקב להיות שקוע בעולמות העליונים, להסתגר עם עצמו, וכפי שכותב הנצי"ב (לה, כב): "בהיותו משוקע בעניינים רוחניים ומסולק מהליכות עולם, על כן אירע מה שאירע עם ראובן…". ראובן חוטא חטא נוראי ומקומם דווקא בשעה שיעקב אינו יכול לשים ליבו למתרחש מסביבו, ובעת עשיית אותו מעשה בוחר יעקב לשתוק ולא למחות בקול – "וישמע ישראל". מציאות השכול משנה את האווירה במשפחת יעקב. המציאות תלך ותידרדר ותגרום למתח בין יוסף, בנה של רחל, לאחיו.

לצערנו, השכול והעצב נוגעים ברבים מתושבי המדינה, במיוחד בשנה האחרונה. בעוד חלק בוחרים להמשיך את החיים ולהנציח את המת באופן אקטיבי, לדבר ולשתף, לחלק מהאנשים קשה מאוד להמשיך בחייהם, מה שלעיתים רבות מוביל להסתגרות, לדיכאון ולמצבים קשים.

השכול משפיע על המשפחה כולה, שיוצאת למסע חדש בניסיון של בנייה מחודשת בשל החלל שנוצר. חובתנו לעזור ולתמוך כפי יכולתנו, בכפוף לרצון של בני המשפחות. נחמה נקבל מרחל אמנו, שאמנם ברגעים רבים בחייה היה לה צער גדול, אבל בדמותה היא מסמלת את  התקווה לטוב: "מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה… וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם".