נעמי (יפה) עיני (פסיכולוגית חינוכית ובוגרת בי"ס מנדל למנהיגות חינוכית)לפעמים אנחנו רוצים לעשות דבר מה, אבל חוששים לפעול לבד. בבסיס החשש לפעול נעוץ לטעמי פחד מכישלון ובושה או פקפוק בנוגע למשאבי ההתמודדות שלנו בדרך להשגת המטרה. אל החשש מתלווה לעיתים תגובה גופנית, היוצרת עומס ומניעה נוספת מפעילות. "אם היה עוד מישהו איתי בעניין הזה, הדברים היו נראים אחרת…".
סיפור משעשע שמצאתי בספרו של ליאור טומשין, "מעשה בעשרה עקרונות", שעניינו יזמות וחשיבה יצירתית, מתייחס לעניין זה. הנה הסיפור, בהתאמות קלות: מספרים על חמורן שהלך עם חמורו היחיד רתום לעגלה. והנה… סטה החמור מן הדרך והעגלה התהפכה על צידה בשוליה. בניסיון לחלץ את עגלתו, נעמד החמורן סמוך לאוזנו של חמורו והחל צועק: "החמור X תמשוך", "החמור Y תמשוך", "החמור Z תמשוך". לשמע הדברים, משך החמור כמידת הנדרש והעגלה נחלצה משולי הדרך. עובר אורח שהיה עד להתרחשות ניגש אל החמורן ושאל אותו לפשר צעקותיו שהופנו לחמורים השונים, למרות העובדה שהוא בעלים של חמור אחד בלבד. החמורן החכם השיב לו בסבלנות: "החמור הזה עיוור, אבל לא מטומטם. אם הוא היה יודע שהוא היחיד שמושך, הוא בחיים לא היה מושך" (עמ' 147).
pexels-felix-mittermeier
קשה לפעול לבד, להתמסר למטרה ללא מעצורים, לטווח קצר וחירומי או לטווח ארוך לצורך הנעה/פיתוח יוזמה חברתית או כלכלית. נטילת הסיכון אינה דבר של מה בכך. ועם זאת, יוזמות של יחידים הצילו אנשים, נשים וטף ובלמו במידה ניכרת את מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר. יוזמות אחרות כמו גיוס תרומות, התנדבות, פעולות הנצחה והתארגנויות חברתיות ופוליטיות, מעצבות את פני החברה הישראלית מדי יום. יזמי התוכניות אינם מתבוננים חסרי אונים במציאות הקשה ולדידם הציפייה לשיתוף פעולה ומחיר התזמון וההמתנה לשותפ/ה האידיאלי/ת, גבוהים מדי. גניזת יוזמה בהיעדר היענות והדדיות, אינה צעד מוסרי מבחינת שליחותם ויכולותיהם. אנשים אלה פוסעים בנחישות לתוך אי הוודאות, מתמסרים בכל מאודם למימוש חזונם.
מגשימי הרעיונות אינם פראיירים ולא חמורים, הם אינם יכולים לעשות הכל לבד, אבל אין צורך בכך. הם נושאי הלפיד, גרעין ההגשמה. חדורי כוח רצון ומוטיבציה לעשות טוב בעולם. אם נעזור להם, נעזור לעצמנו לא פחות.
לתגובות: naomieini1@gmail.com
