יעקב ספוקויני"לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹקִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹקיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם. וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה'."
כידוע, נקבעו ארבע כוסות בליל הסדר כנגד 4 לשונות גאולה. ומדוע לא נקבעה כוס חמישית כחובה כנגד 'והבאתי'? מסבירה נחמה ליבוביץ'. נכון שלשון 'והבאתי' עתידה להתקיים, אלא שלאחר הכניסה לארץ יצאו שוב לגלות. ברור אפוא שלשון זו תלויה בנו, בעוד שארבע הלשונות האחרות נקבעו לנצח. 'העמק דבר' הסביר, כי לשון 'והבאתי', קשורה במילה 'מורשה' – "לא לשעה שאתם תהיו בה לבד, אלא אפילו בשעה שאתם גולים ממנה, הרי היא [הארץ] שלכם", יוצא שהבטחת 'והבאתי' היא חלק מהגאולה ומהברית שכרת ה' עִם ישראל. בזכותה בכוחנו היום לפעול ולגאול את מה שביכולתנו לגאול.
לפני 56 שנים, נגאלו 5 אוניות שהוחרמו בידי צרפת בפעולה יצירתית ונועזת. עד למלחמת ששת הימים הייתה צרפת המעצמה הידידותית ביותר לישראל. הצרפתים השתתפו עם ישראל במלחמת סיני וקשרי הידידות כללו אספקת נשק מתקדם לישראל. מטוסי הקו הראשון של ישראל היו מתוצרת חברת 'דאסו' הצרפתית. ברם, אניות וצוללות נקנו בגרמניה. הערבים הפעילו את נשק חרם הנפט כנגד גרמניה והיא החליטה להפסיק את ההתקשרות עם ישראל. הצי המצרי התעצם, והיה חשש שלא יהיה מי שיגן על הצי המסחרי הישראלי בים. לכן, הוחלט באמצע שנות ה-60 לקנות ספינות סער ממספנות שרבורג בצרפת.
ערב מלחמת ששת הימים החליט נשיא צרפת, דה-גול להטיל אמברגו נשק על ישראל. ההחלטה לא פורסמה ולנספח הישראלי בפאריס, מרדכי [מוקה] לימון נודע עליה באופן לא רשמי. לימון הורה להוציא לארץ את שתי הספינות המוכנות לפני ההודעה הרשמית על האמברגו. הקשרים האישיים שיצרו קציני חיל הים עם עמיתיהם במספנה סייעו להגניב את הספינות. האונייה הראשונה, אח"י 'עכו' הייתה כבר מחוץ לנמל כשהגיעה ההוראה להפליג לארץ. היא הגיעה לנמל גיברלטר ושם המתינה לאחותה אח"י סער. העובדים פתחו עבור 'סער' את שער הנמל, והיא יצאה לים במסווה של אימון. הים היה סוער במיוחד ו'סער' נאלצה לעצור בנמל דייגים פורטוגלי לפני שחברה לאחותה בגיברלטר.
במספנה בשרבורג נשארו עוד 5 ספינות בתהליכי בנייה שונים. היה ברור שלאחר יציאת השתיים הראשונות, לא יהיה אפשרי לחזור על אותו התרגיל. משום כך נבנה סיפור כיסוי אחר. אל"מ הדר קמחי, מפקד המשלחת נפגש עם אנשי שרבורג. הם סיפרו לו כי בזכות קשריהם עם מפלגת השלטון, עברו השלטונות בשתיקה על הוצאת הספינות בעורמה מן הנמל. הם הוסיפו: אנחנו מעוניינים להמשיך ולבנות את הספינות כיוון שפרנסת משפחות רבות תלויה בכך.
קמחי ולימון החליטו ליצור 'חברת קש' שתקנה את האוניות כביכול עבור מדינה אחרת ולהעבירן לישראל. בהמלצת אילי הון ישראלים בעלי אוניות סוחר, פנו למרטין סיאם, איש ספנות נורבגי רב עלילות, והציעו לו, תמורת תשלום, להקים חברה כזו. סיאם נענה ברצון. הוא הקים את חברת 'סטארבורט' המייצגת את פנמה. החברה פנתה למספנות שרבורג וביקשה לרכוש 5 ספינות לצורך הגנה על אסדות קידוח נפט בלב ים. משרד ההגנה בצרפת פנה לאלוף לימון ושאל האם ישראל מוכנה לוותר על הספינות. לימון השיב בשלילה. שיחק אותה קשה להשגה. לבסוף, נעתר לימון, בתנאי שהפיצוי על אובדן הספינות יתקיים ישירות מול הקונים. המו"מ עלה יפה ומנכ"ל המספנות אמיו, העלה בקשה 'תמימה' ולפיה המלחים הישראלים שכבר התמחו בהשטת הספינות יסייעו בידי החברה הפנמית. סיאם נענה בחיוב.
בטבת תש"ל, בליל חג המולד הנוצרי, יצאו הספינות בחשאי לדרך. בלב ים המתינו להן ספינות תדלוק של חברת צים. בזמן התדלוק הבחינו במעקב סובייטי. לפיכך נשלחו מטוסי חיל האוויר ללוות את הספינות, שלא היו חמושות, להגנה מפני הצי המצרי. כעבור 6 ימים, הגיעו הספינות בשלום לישראל.
Yaakovspok1@gmail.com.
