סא"ל הרב אודי שורץ, ראש ענף ההלכה, הרבנות הצבאיתשאלה: קצין בכיר בצה"ל, העוסק בתפקיד משמעותי ורגיש בעל ממשקים בינלאומיים, נתבקש על ידי אחת מרשתות הטלוויזיה להתראיין באמצע השבוע לתוכנית מיוחדת שתשודר בשבת, ותעסוק בפעילות צה"ל במלחמה. הקצין שאל האם מותר להשתתף בריאיון כזה. במקרה אחר, שאל קצין בדרגת רב-סרן האם יותר לו להתראיין לתוכנית רדיו בשם "ולנו יש פלאפל", העוסקת בראיונות אישיים עם משרתי קבע צעירים בצה"ל, ומשודרת בגלי צה"ל בשבת אחר הצהריים.
תשובה: שאלה זו איננה חדשה, וכבר דנו בה גדולי פוסקי הזמן. לפני יותר מ-40 שנה נשאל הגרש"ז אויערבך האם מותר להשתתף בתוכנית רדיו שתשודר בשבת. השאלה הייתה כפולה: האם מותר להקליט מלכתחילה תוכנית שתשודר בשבת; והאם יש להתנגד לכך שתוכנית שכבר שודרה במהלך השבוע, תשודר בשידור חוזר בשבת.
השואל הדגיש בשאלתו שאם הוא לא ישתתף בתוכנית, ישתתף בה מישהו אחר, כך שאין באפשרותו לבטל את עצם קיומה או שידורה בשבת. משמעות הדברים מבחינה הלכתית היא, שאין כאן איסור "לפני עיוור לא תיתן מכשול", הקיים רק כאשר המכשיל מאפשר את העבירה, ובלעדיו לא הייתה מתקיימת: ראשית, המאזינים מסוגלים להאזין לכל תוכנית שהיא ברדיו, ועל כן זהו מצב המוגדר מבחינה הלכתית כ"חד עברא דנהרא", כלומר כאיסור נגיש וזמין לכל מי שירצה לעבור עליו; ושנית, התוכנית הזו עצמה תשודר בלאו הכי, וישתתף בה מרואיין אחר.
volodymyr-hryshchenko
הרב אויערבך השיב בשלילה על שתי השאלות (דבריו פורסמו במאמר "שידור רדיו חוזר בשבת, בתוך: "תחומין" כרך י"ז; והשוו למאמר "שידורי רדיו בשבת", בכרך ט"ז שם). באשר לשאלה הראשונה, קבע הרב שהמרואיין נדרש להתנות בפירוש שהתוכנית תשודר אך ורק בימות החול. אם בקשה זו תידחה, עליו לבטל את השתתפותו בתוכנית. הוא מתייחס לכך שהשידור לא יתבטל כליל ועתיד להשתתף בו מרואיין אחר, אך דוחה שיקול זה ומסביר שייתכן שישנם אנשים שיפעילו את הרדיו רק בזכות ההשתתפות שלו בתוכנית, ונמצא שהוא מכשיל אותם.
הרב אויערבך השיב בשלילה גם על השאלה השנייה. לדבריו, אם ידוע בוודאות שהתוכנית תשודר בשידור חוזר בשבת, אין להקליטה מלכתחילה. זאת ועוד, אם מדובר על תוכנית שהוקלטה בעבר ושודרה ביום חול, וכעבור מספר שנים מבקשת המערכת לשדרה בשידור חוזר בשבת, יש להדגיש לפני השידור שהתוכנית הוקלטה ביום חול. הרב נימק את פסקו זה במשפט קצר אחד: "הנימוקים: כבוד שבת, חשש קטן לחילול השם, ולהרחיק לזות שפתים".
בדבריו הקצרים מלמד הרב, שעיקר הדיון ההלכתי איננו קשור לסוגיית "לפני עיוור" ו"מסייע", כלומר ל"הכשלה" של מאזיני התוכנית, אלא דווקא לחשש מפני הפגיעה בכבוד השבת ובצביונה. בכך יש גם לזות שפתיים על המשתתף בתוכנית, ובמידה מסוימת גם חילול השם. כך פסק גם בספר שמירת שבת כהלכתה (ל"א, כ"ה); וכך הייתה גם דעתו של הגר"ע יוסף זצ"ל (יביע אומר, אורח חיים ג' ט"ו), שאסר להקליט מוזיקה שקיים חשש שתושמע ברדיו בשבת.
בשו"ת ציץ אליעזר (ג' ט"ז) הדגיש אף הוא ששידורי רדיו בשבת כרוכים ב"זילותא דשבת", וזאת גם אם תחנת השידור תפעל באופן אוטומטי. הוא מסביר שבדרך כלל אנחנו לא יכולים "לגזור גזירות מדעתנו", ואולם כאן זו לא גזירה שאנחנו מחדשים, אלא חלק מן החשש שחששו לו חכמים לפגיעה בצביון השבת. בהקשר אחר, כתב הרב שלמה דייכובסקי (במאמרו "האינטרנט בהלכה", בתוך: תחומין כ"ב) שבאתרים ברשת הפועלים ומוכרים מוצרים גם במהלך השבת, יש חשש ממשי לזילותא דשבת.
עמדה ברורה זו התקבלה על ידי משיבים נוספים, ולהבדיל – היא אף נידונה בבג"ץ בפסיקה בעניין "מצפה כרמים", כאשר מרואיינים של הרשות השנייה סירבו שהריאיון שהתקיים עימם ישודר בשבת. שופטי בג"ץ נחלקו בדעתם והחליטו לבסוף ברוב של שניים נגד אחד לאשר את השידור, בניגוד לעמדה ההלכתית הרווחת.
אלא שעל אף האיסור הברור והמוסכם, ישנם מצבים שבהם ניתן למצוא פתח מסוים להתיר. אחד המקורות היסודיים לעצם המושג "זילותא דשבת" מצוי בגמרא במסכת ביצה (דף כ"ה, ובפירוש רש"י שם), ושם נאמר בפירוש שיש מקום להקל בעניין זה כאשר מדובר על צורך משמעותי לאנשים רבים, ובלשון הגמרא כאשר "הרבים צריכים לו". מסתבר שהגדרותיו של המושג "זילותא דשבת" הן הגדרות מרחיבות, ובכל מקרה לגופו יש לחשב הפסד מצווה כנגד שכרה, ולבחון האם ה"זילותא" שתיגרם כתוצאה מהימנעות מפעילות מסוימת לא תוביל להפסד גדול יותר. ואמנם, בתשובת הציץ אליעזר שהוזכרה לעיל הוא אכן הראה גם פנים להקל, וכתב: "אלא שבמקום הכרח וצורך רב יש לדון להקל בזה… ולכתחילה יש לנהוג איסור בכל מקום שיש לחוש להשמעת קול, מיהו במקום פסידא יש להקל דכן עיקר לדינא".
דברים מפורשים יותר כתב הגרנ"א רבינוביץ (במאמרו "שואל כעניין", בתוך: הדרום כרך ט"ו), בנוגע לאיש ציבור שנתבקש להקליט ביום חול ריאיון טלוויזיה שישודר בשבת, וקיים סיכוי שהריאיון יגן על פרנסתם של מאות יהודים שומרי שבת. הרב רבינוביץ' סוקר את הצדדים לאיסור, אך מסיים וכותב: "אלא שמשום גודל הצורך והפסד של רבים… אולי יש להתיר על ידי שיעמידו שלט במקום בולט שייראה משך כל התוכנית, ובו יבואר שהתוכנית הוסרטה ביום חול, מפני שאסור לישראל להופיע ביום השבת".
אם כן, צורך חיוני לרבים מאפשר להקל בעניין זילותא דשבת, אם אמנם ממזערים את הזילותא ומדגישים שהתוכנית צולמה ביום חול. המסקנה העולה מכאן היא שיש להבחין באופן ברור בין שתי השאלות שהוזכרו בפתח הדברים: הקלטת ריאיון לתוכנית בידור אסורה באופן חד משמעי מפאת כלל השיקולים שהוזכרו לעיל; וכך באמת השבתי לאותו קצין ששאל על ההשתתפות בתוכנית ה"פלאפל". עם זאת, באשר לריאיון מקצועי בענייני יחסים בינלאומיים מפיו של גורם צבאי בכיר, אם עמדתו המקצועית של המרואיין היא שהשתתפותו בתוכנית עשויה לתרום תרומה חשובה ומהותית לביטחון המדינה ולתדמיתו של צה"ל, דומני שניתן להכליל זאת בהיתר של "הרבים צריכים לו", ולהתיר זאת כפי שהתיר הרב רבינוביץ'. אמנם, גם באותם מצבים שבהם הדבר מותר, חשוב לציין לאורך המשדר כולו שהוא "צולם ביום חול", ובכך למזער את הזילותא שבדבר, ואף למנוע לזות שפתיים.
