הרב ד"ר עידו פכטר (נאמני תורה ועבודה והפורום לשיח יהודי עכשווי. מייסד תנועת תכלת – יהדות של השראה)עסקה לשחרור חטופים נחתמה. זוהי עובדה. אני תקווה שבשעה ששורות אלה נכתבות, החטופים שיובטח שישוחררו כבר נמצאים בבתיהם, מעכלים את חוויית החירות. אני גם מקווה שנעשה כל מה שנדרש כדי להשיב במהרה את כל שאר החטופים לביתם. אסור להשאיר אף אחד מאחור.
בדברים הבאים אני רוצה להתייחס לקולות מטרידים שעלו במהלך הוויכוח שפרץ סביב העסקה, ויכוח שעדיין מתקיים. זהו ויכוח עז, כואב. הדילמה נוראית. אין החלטה שאין לה מחיר כבד מהצד השני. אני אישית התחבטתי בעניין זמן רב, עד שהגעתי למסקנה לתמוך בביצוע העסקה. לא משום שהיא טובה (היא לא), אלא משום שבתנאים הקיימים לא ראיתי שום חלופה טובה ממנה לשפר את מצבנו (בקצרה: היעדר תוכנית אסטרטגית לסוגיית עזה. הרחבתי על כך בפייסבוק).
מה שטרד את מנוחתי זה לא הוויכוח כשלעצמו וגם לא העוצמות שאליהן הוא הגיע. מה שהפריע לי אלו עמדות מסוימות שנשמעו משני הצדדים וששללו את עצם קיומו של הוויכוח. מצד אחד, נשמעו קולות שטניים שאמרו שהמתנגדים לעסקה, ובראשם שר האוצר סמוטריץ', אדישים לגורל החטופים. שאין להם בעיה שהחטופים ימותו במנהרות.
אינני מחסידיו של סמוטריץ'. אבל לאורך כל הדרך התנגדתי להאשמה החריפה הזו. אפשר להתווכח על ההתנהלות הרצויה מול חמאס, אבל לטעון לגופו של אדם, שלא אכפת לו מחיי אחיו ואחיותיו? את זאת אינני מוכן לקבל. לצד שמתנגד לעסקה בהחלט אכפת מחיי אדם. הוא חושש לחיי בנינו ובנותינו – החיילים שעלולים ליפול, והאזרחים שעלולים להירצח אם חמאס ישתקם ויחדש את מתקפותיו נגד ישראל. הוא חושש מחזרתם של מאות מחבלי חמאס, ששוחררו מהכלא, לביצוע מעשי טרור, כפי שהוכח בעסקת שליט. האם זהו שיקול שאפשר לבטל בהינף יד? כיצד אפשר להגיד שמי שסבור כך אדיש לחיי אדם?
מן העבר השני, הושמעו קולות המבטלים עד כדי גיחוך את הצד השני. הרב חגי לונדין (רב משפיע בצד החרד"לי בציונות הדתית), למשל, כתב שהתמיכה הרחבה בעסקה לשחרור החטופים היא "מקרה קלאסי של חוסר דחיית סיפוקים לאומית וכניעה לנהנתנות רגשנית קצרת טווח על גבי ערכיות שכלית ארוכת טווח". הבנתם? ציבור רחב שתומך בעסקה הוא נהנתן רגשי שלא מסוגל לדחות את הסיפוקים שלו. אבל אני? כלומר, הצד שמתנגד לעסקה? אני משתמש ב"ערכיות שכלית", להפעיל חשיבה רציונלית, שיודעת להסתכל רחוק ולקחת שיקולים ארוכי טווח.
ואם תתהו – והרי בין התומכים בעסקה יש גם רבים שהם ממערכות הביטחון, שיודעים לקחת שיקולים רחבי וארוכי טווח (כמו למשל, ראש המל"ל לשעבר, אייל חולתא)? לכך התייחס הרב שמואל אליהו בדרשתו. "מי אתם?", הוא פנה אליהם בזלזול בוטה, לא לפני שהוא גייס את הקב"ה לצד שלו. תוך שהוא מצטט פסוק מהתורה, הלקוח מפרשת עיר המקלט בתורה (שהקשר שלה לסוגייתנו עוד לא ברור בעיניי). הוא טען בהחלטיות שברור שהקב"ה נגד העסקה לשחרור מחבלים, כך שממילא כל מי שתומך בה הוא נגדו, נגד התורה ונגד ההלכה. מה הרב אליהו יגיד על הרב עובדיה יוסף, שפסק שיש לשחרר מחבלים תמורת בני ערובה? האם גם הוא היה נגד הקב"ה? ולצידו גדוד שלהם של פוסקי ומורי הלכה, שהביעו תמיכה בעסקה – גם הם נגד הקב"ה?
אין בעיה שהרבנים לונדין ואליהו יתבטאו בחריפות נגד העסקה. ברור שיש להתנגדות נימוקים כבדי משקל. אבל לטעון שהצד השני הוא נהנתן חסר ערכיות שכלית או שהוא מתנגד לקב"ה בכבודו ובעצמו?! מבחינתי, אמירות אלו אינן יותר טובות ממי שמאשים את המתנגדים לעסקה (ואותם רבנים בתוכם) שלא אכפת להם מחיי אדם. שני הצדדים כאן לא נותנים לגיטימציה לעצם קיומו של הוויכוח. אצל שני הצדדים יש אמת אחת בלבד, והיא כמובן בצד שלהם. מי שטוען אחרת, בכלל לא בן שיח (ובמילותיו של הרב אליהו: "מי אתה בכלל?").
אני חושש שזהו הנזק החמור ביותר שהמתבטאים בעד ונגד העסקה חוללו כאן. אתגר ביטחוני, גדול ככל שיהיה, איננו מסוכן כמו חברה משוסעת, שלא רואה את הצדדים השונים שבה ושפועלת מתוך טינה אישית כלפי מי שלא סובר כמותה. התלמוד הבבלי מצייר את חכמי ארץ ישראל שהיו 'מנעימים זה לזה בהלכה' (סנהדרין כד, א), כלומר שיודעים לנהל את המחלוקות ביניהם מתוך כבוד הדדי. זה תפקידם של הרבנים גם בדורנו. אף אחד לא נדרש להסתיר את עמדתו; אבל להתנשא ולבטל את הצד שסובר אחרת? לא זו דרכה של תורה.
