בפתיחת הפרשה, משה שוב בא אל פרעה ומתריע על מכת הארבה הממשמשת ובאה. פרעה קיבל כבר שבע מכות וטרם נכנע. עתה משה אומר לו: "כֹּה אָמַר ה' אֱלֹקי הָעִבְרִים… שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי" (שמות י, ג). פרעה נסוג מעיקשותו ומשיב למשה: "לְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' אֱ-לֹהֵיכֶם", ומייד שואל "מִי וָמִי הַהֹלְכִים?" (שם י, ח). תשובת משה: "בנערינו ובזקנינו נלך… כי חג ה' לנו" – כולנו מצווים לזבוח ולחגוג. פרעה מסרב להיענות לבקשה. יועציו של פרעה מזהירים אותו: "הטרם תדע כי אבדה מצרים?!" (שם י, ז). היועצים מציעים לו להיענות לבקשתו של משה ולשלח את העם. פרעה פותח במשא ומתן ודורש לדעת "מי ומי ההולכים".
התנהגותו של פרעה תמוהה אחרי כל מה שחטף. בעל האורח חיים הקדוש מקשה: "…האם שוטה גמור בעולם שיסבול כל הרעות והצרות ההמה ויכניס עצמו בסכנת נפשות…?" (שם, י' ז'), הייתכן שפרעה מוכן להחריב את כל ארצו רק בשביל שלא יצטרפו הילדים לחוג את החג עם משפחתם? כאשר הלחץ הפנימי, ואולי אף החיצוני, גוברים, פרעה מציע פשרה: "לכו נא הגברים ועבדו את ד', כי אותה אתם מבקשים, ויגרש אותם מאת פני פרעה" (שם, ח' – י"א). ייתכן שפרעה רצה להבטיח את חזרת ההורים למצרים והתנה את הליכתם בהשארת הילדים כ"בני ערובה", אולם לשם כך יכול היה לדרוש מהם להשאיר את הצאן בלבד. מדוע סירב לשחרר דווקא את הילדים?
אברבנאל בפירושו התבסס על דבריו של ר' יהודה: "שהיה נותן בהם סימנים: דצ"ך, עד"ש, באח"ב" ומדבר על 'סדרת החינוך' אותה עברו פרעה והמצרים. בתקופה שלקו המצרים בעשר המכות, למד פרעה שיעור "מאלף" באמונה. מטרת שלוש המכות הראשונות הייתה להוכיח לעם המצרי, ובפרט לפרעה, את העובדה היסודית שיש בורא לעולם, יש אלוקים! למכות הללו הייתה מטרה שנאמרה לפרעה: "בזאת תדע כי אני ד'" (שם, ז, י")!

התובנה הבאה הייתה: אלוקים מתעניין בעולם, משגיח עליו ומנהל אותו. לשם כך, באו שלוש מכות נוספות, שבתחילתן נאמרה לפרעה התובנה אותה מצופה ממנו להפנים: "למען תדע כי אני ד' בקרב הארץ" (שם ח, יח). כלומר, אלוקים איננו מנותק מן העולם. אלוקים מלא אכפתיות לעולם שהוא ברא. ועדיין, היה יכול פרעה שכוחו מוגבל. לשם כך, באו ארבע המכות האחרונות, שבתחילתן נאמר לפרעה: "בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ… בעבור הראותך את כוחי" (שם ט, יד-טו).
'סדרת חינוך' זו איננה מסופרת בתורה כאנקדוטה היסטורית, היא באה להעביר מסר. פרעה בראשית דרכו הכריז "מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ… לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה'" (שם, ה, ב). לאחר שבע מכות הוא מכריז "ה' הַצַּדִּיק" (ט, כז), ואף מבקש ממשה שיתפלל לה' גם עליו. כעת שואל פרעה שאלה שנובעת מתמיהה אמיתית: "מי ומי ההולכים" – מי אלו האנשים שמוכנים ללכת כדי לעבוד את ה'? הרי זו עבודה מאוד קשה. האם יש מישהו שמוכן לקחת על עצמו משא כל כך כבד? איזה מין עם אתם? פרעה מבקש שהילדים יישארו במצרים כדי שלא יראו את אבותיהם מקיימים את מצוות האלוקים, וכאשר הדור החדש יהיה מנותק מאמונת אבותיו, הוא ייטמע בקלות בעם המצרי, וכך תצא לפועל תוכנית ההכחדה של העם היהודי. משה משיב: אם אתה רוצה לדעת מי ומי ההולכים – "בבנינו ובבנותינו נלך", אפילו בנינו ובנותינו הקטנים יילכו עימנו.
שאלת "מי ומי ההולכים" מתעוררת לא אחת מחדש. כשראינו מדינה שלימה שמחה על בניה ובנותיה השבים הביתה, כשראינו את התמונות שייכנסו לארכיון המדינה כולה, דומני שגם אויבינו האכזריים והזדונים החוגגים, מבינים היטב "כי חג ד' – רק לנו", ואין מי שיוכל לה לקביעה הא-לוקית "בני בכורי ישראל"!