אוראל רוני-בל"בִּבְדִידוּת קוֹרֶנֶת נָם חֶרְמוֹן הַסַבָּא / וְצִנָּה נוֹשֶׁבֶת מִפִּסְגַּת הַצְּחוֹר" – כתבה רחל המשוררת בשירה "כנרת". הצינה עודנה נושבת מפסגת הצחור, אך נראה כי יחד איתה נושבות רוחות חדשות. ברקע המהפכה המשטרית בסוריה, לאחרונה עמד שר הביטחון, על פסגת החרמון הסורי והכריז כי צה"ל יישאר באזור לזמן בלתי מוגבל, כדי להבטיח את ביטחון תושבי רמת הגולן ותושבי הצפון. שוחחנו עם מומחים לענייני המזרח התיכון, כדי להבין את מאזן הכוחות החדש. כיצד יש לנהל את הקשר עם אוכלוסיות האזור? וגם: האם ייפתח אתר סקי בחרמון הסורי לישראלים?
"מדובר בשטח שאורכו 80 ק"מ. מהחרמון בצפון ועד 'משולש הגבולות': ישראל, סוריה וירדן", מסביר ד"ר יהודה בלנגה, מומחה למצרים ולסוריה במחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בר-אילן, וחוקר במרכז בגין סאדאת בר-אילן. "עד כה נכח שם כוח אונדו"ף – כוח הפיקוח על ההפרדה של האו"ם. הוא אמור לפקח על כך ששני הצדדים, הסורי והישראלי, לא מפרים את הסכם 1974, שנחתם בין ישראל וסוריה".
הסכם 1974 הגדיר את גבול ישראל-סוריה ואת ההסדרים הצבאיים הנלווים מיום היחתמו ועד לנפילת משטר אסד ומבצע "חץ הבשן" ב-8 בדצמבר 2024. בהסכם נקבע ששתי המדינות תשמורנה על הפסקת האש, וישיבו מיידית את שבויי המלחמה. בחלק הטריטוריאלי הוחלט שישראל תיסוג מכל שטחי המובלעת ופסגת החרמון שנכבשו במלחמה, וכן משטח של כ-25 קמ"ר, הכוללים את סביבות העיר קוניטרה ועוד שטחים קטנים שנכבשו במלחמת ששת הימים. נקבעו שני קווי הפרדה, ישראלי וסורי, וביניהם אזור חיץ. אזור החיץ נקבע רובו בצד הסורי.
קו ההפרדה הישראלי חופף ברוב אורכו לקו הישראלי הקודם, למעט אזור העיר קוניטרה, אזור צומת רפיד ומספר מוצבים בדרום הגולן שהועברו לאזור החיץ. קו ההפרדה הסורי ממוקם ממזרח לקו הישראלי במרחק שנע בין עשרות מטרים באזור קניון נחל רוקד בדרום הגולן, ועד לכ-6 קילומטרים בצפון הגולן ו-10 קילומטרים בחרמון.
"לאחר שמשטר אסד בסוריה קרס, קרס גם הסכם הפרדת הכוחות של 1974, כאשר אין בעל בית שאפשר לפנות אליו". מוסיף ד"ר בלנגה. "לא מדובר בקבוצת מורדים אחת. אנחנו מדברים על מאות ארגונים שהתאחדו סביב מטרה אחת, כאשר המפקד העליון שלהם הוא אבו מוחמד אל-ג'וּלַאנִי, או בשמו הפרטי: אחמד א-שרע. הטענה של ישראל היא שהמשטר נפל, ההסכם כבר לא בתוקף, ואנחנו עלולים למצוא את עצמנו עם כל מיני מיליציות שנמצאות לנו על הגבול. מדובר בשטח שהוא אסטרטגי, ולכן אנחנו צריכים אותו אצלנו, עד שיתייצב שם השלטון".
ד"ר כרמית ולנסי, חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) וראש תוכנית הזירה הצפונית במכון, מעניקה במסגרת תפקידה שירותי ייעוץ ומחקר לגופי ביטחון ומחקר. "הצורך המיידי של צה"ל להיכנס לשטח הזה הוא ברור. באותם ימים ספורים שארגון המורדים ה-HTS ( הַיְאַת תחריר א-שאם – הארגון לשחרור הלבנט) הצליח להשתלט על ערים בסוריה, עד שהצליח להגיע לדמשק ב-8 בדצמבר, מה שצה"ל רואה לנגד עיניו, זה חיילים סורים פשוט בורחים מהמוצבים – אותם מוצבים שהיו אמורים לאבטח את אזור החיץ שהוסכם עליו ב-1974. צריך גם לזכור את הטראומה שלנו מ-7 באוקטובר, והצורך בביטחון גבולות ובחשיבות למנוע איומים פוטנציאליים".
עימות צבאי בפתח?
איך מגיבות המדינות מסביב?
"מבחינת ראייה אזורית, אנחנו יודעים בבירור שגם מדינות האזור מאוד מוטרדות ממה שקורה בסוריה. הראייה היא פסימית מאוד – גם של ירדן, גם של מצרים וגם של מדינות כמו איחוד האמירויות".
ד"ר ולנסי טוענת שעדיין מוקדם מדי להעריך את כוונותיו של אל ג'ולאני. "עד כה התהליך קורה יחסית באופן שקט, פיוסי במידה מסוימת", היא מסבירה. "הוא נוקט צעדים שונים לייצב את המדינה הסורית, מצליח אפילו להוביל להסרה של חלק מהסנקציות הבינלאומיות על סוריה. אבל בסוף נשאר סימן שאלה גדול לגבי הזהות האמיתית של הארגון הזה ושל מי שעומד בראשו: האם הוא לוקח את סוריה לתרחיש חיובי של התייצבות, שיקום, משטר מכיל? או שאנחנו הולכים לתרחיש פסימי יותר, שבו הוא מייצר מצג שווא כלפי המערב וכלפי הסורים, עד שהוא יבסס את השלטון שלו? ואז הוא ייקח את סוריה למקום הרבה יותר קיצוני ואסלאמיסטי, בטווח שבין אסלאם ג'יהאדיסטי לאסלאם שמזוהה יותר עם האחים המוסלמים, כמו בטורקיה ובקטאר. החשש של מדינות האזור, כמו ירדן ומצרים, הוא שזה יעורר השראה לעליית האחים המוסלמים במדינות שלהן עצמם".
מהן ההשלכות של המהלך הישראלי על מדינות האזור ומהן תגובות העולם?
ד"ר ולנסי: "בינתיים לא זיהיתי ביקורת חריפה מצד מדינות האזור למהלכים הישראליים. הם מבינים את החשש של ישראל, את הצורך להיות בשליטה עד שנבין לאן דברים מתייצבים".
ד"ר בלנגה: "למהלך אין השלכה על יחסי ישראל עם ירדן ומצרים, משום שאיתם יש לנו הסכמי שלום. לגבי לבנון, אנחנו בלאו הכי הרי נמצאים בסוג של הפסקת אש עם נוכחות שאמורה לאכוף את ההסכם עד שצבא לבנון יסיים את ההתפרשות שלו. מבחינת בינלאומית, העובדה שהשגנו שליטה באזור לא אומרת שהקהילה הבינלאומית מכירה בכך. אם סוריה תצליח לגרום לקהילה הבינלאומית להפעיל לחץ על ישראל להתפנות, ישראל תצטרך לבצע זאת גם בטווח הזמן הקצר. אנחנו רואים את העלייה לרגל אל ג'ולאני, הגיעו אליו משלחות מאירופה, הוא התחיל גם בביקורים מחוץ למדינה. מפגשים כאלה מעידים על הכרה בצד השני, כך שמבחינתנו יכול להגיע לחץ בינלאומי על ישראל להתפנות כדי לתרום ליציבותה של סוריה".
ומה הסורים עצמם חושבים על ההשתלטות של ישראל? "הבעיה עם האירוע הזה היא שהוא כמובן, באופן לא מפתיע, מעורר ביקורת גדולה מאוד בקרב הסורים", עונה ד"ר ולנסי, "במיוחד לאור זאת שהמשטר החדש מכריז מיומו הראשון שפניו אינם לעימות עם ישראל, ולפיכך לא מבין את הצורך של ישראל להיכנס לשטח סוריה. ההבנה היא שישראל הייתה מוטרדת מאוד מהנוכחות של איראן וחיזבאללה בסוריה, וכעת, כשהם סולקו, נשאלת השאלה למה ישראל צריכה לעשות את המהלך ה'כוחני' הזה". היא מוסיפה כי, "יש הטוענים בסוריה שהמהלך הישראלי מחליש את המשטר החדש, מפני שהוא מעיד על כך שאין לו יכולת אכיפה או שליטה, וכל מדינה כמו ישראל יכולה פשוט לפלוש ולערער את הריבונות הסורית. ולכן, במגעים הדיפלומטיים שהמנהיג החדש מקיים עם הרבה מאוד גורמים, הוא מבקש סיוע מהקהילה הבינלאומית להוביל את ישראל לסגת משטח סוריה ולאפשר לו באמת לשלוט במדינה".
אבל למרות הביקורת הנוקבת מצד הסורים, אין חשש לעימות צבאי בפתח – כרגע לפחות. "ל-HTS, הארגון השולט כרגע, אין אינטרס לפתוח עימות. הם אומרים את זה חד משמעית", אומרת ד"ר ולנסי. "הם גם מאוד מרוסנים. אנחנו כבר כמעט חודשיים שם, ואין שום מהלך אלים מצידם או אפילו איומים על מהלכים אלימים. זה לא בשיח. הם כרגע מרוכזים בתהליך של שיקום המדינה. מה שאנחנו כן רואים זה גורמים בשוליים. לא חסרים גורמים ג'יהאדיסטים וגורמים קיצוניים שלא מעוניינים לראות נוכחות ישראלית על אדמת סוריה, וזה עלול להצית חיכוכים או להפעיל מספיק לחץ על המשטר החדש, בדרישה לעלות רמה בביקורת כלפי ישראל או בלחץ שיופעל על ישראל שיוביל אותה לנסיגה. לפני כשבועיים תנועת התנגדות אסלאמית בסוריה ביצעה ירי לעבר כוחות צה"ל, ואני צופה שהאירועים האלו ילכו ויתרבו".
אז מה מניע את ישראל בכל זאת להצהיר על שליטה באזור לזמן בלתי מוגבל?
"יש הטוענים שהסיבה היא פשוט שיש לנו יכולת צבאית לעשות את זה, מעין 'אצבע בעין' לסורים. אני מניחה שיש כאן ניסיון להפעיל לחץ על המשטר החדש, על הטורקים, על האזור, לבוא עם התחייבויות של ממש ועם צעדים בשטח, שמעידים על כך שלא הולך להתהוות איום כלשהו על ישראל. כלומר, ניסיון להפגין עוצמה כדי לקרב אותם, אולי להדק יותר את השליטה על מה שקורה בדרום סוריה. בעיניי, זה יוצר בעיקר אימפקט שלילי יותר מאשר לחץ חיובי".
קחי לך תפוחים
ד"ר בלנגה מספר עובדה מעניינת "בשנים 2007 עד 2010, היו לישראל עודפי תפוחים שגידלו דרוזים מהגולן. ישראל העבירה אותם דרך מעבר קוניטרה לצד הסורי. מדובר בכמות גדולה מאוד, כאשר 2010 הייתה שנת שיא עם ייצוא של כ-10 אלף טונות תפוחים". בישראל הייתה תקווה שהסחר יביא לדרך חדשה ביחסים בין המדינות – תקווה שלא התממשה כמובן. נכון להיום, "ברגע שהם יחליטו שאפשר לקשור קשרים כלכליים עם ישראל, ייתכן שזה יתחיל בערוצים חשאיים, ואולי בהמשך גם בערוצים שהם רשמיים יותר וגלויים", מוסיף ד"ר בלנגה.
האם בקרוב נוכל לגלוש סקי בחרמון הסורי?
"אם הנוכחות שלנו שם תהיה קבועה, ובשלב מסוים ישראל תחליט להישאר שם לא רק צבאית אלא גם לטובת התיירות והכלכלה הישראלית – זה יהיה אפשרי. בטווח הזמן הקצר של השנים הקרובות, לא נראה שזה קורה. זו הערכה זהירה, הכל פה תנודתי".
בנוסף, טורקיה היא שחקן מרכזי במגרש הזה, ונשאלת השאלה האם למהלך תהיה השפעה על הסחר של ישראל עם טורקיה. על כך עונה ד"ר ולנסי: "אנחנו שומעים ביקורת טורקית על הנוכחות של צה"ל, אבל היחסים עם טורקיה ממילא רעועים מאוד מאז מלחמת 'חרבות ברזל'. ככל שנרצה לחדש איתם את השיח, שהוא חשוב במציאות הנוכחית, בהחלט ייתכנו לחצים מהצד הטורקי ויהיו להם ביטויים שונים".
הנאים השכנים בעיניך
מי הם השכנים החדשים שלנו, ומה היחס שלהם כלפינו? ד"ר ולנסי מציינת את העיר סוויידא, שבה האוכלוסייה היא בעיקר דרוזית. "באופן כללי, התפיסה של ישראל את הקהילה הדרוזית היא חיובית, וזה הדדי. אני בטוחה שיש ביקורת על הנוכחות שלנו בשטח, אבל אני מניחה שפחות מהצד שלהם, ואולי אפילו מידה מסוימת של שיתוף פעולה איתם. אנחנו רואים בהם שחקן שנכון להדק איתו את הקשרים, כי הוא שחקן חיובי. למשל אם מדברים על הסדרים חדשים לגבול, אז בהחלט הייתי מביאה בחשבון שגורמים חמושים של הדרוזים יוכלו לאבטח את הגבול בהסכמה עם ישראל – מה שיקל על ישראל להכיל את האירוע הזה במקרה של נסיגה".
ד"ר ולנסי מזכירה גם את העיר דרעא, שבה הקהילה היא סונית, ואת קוניטרה, שבה הסונים היו תומכי משטר. ולכן, עיקר החיכוכים הם מהאזור הזה, אבל, "יש כל מיני קבוצות שאנחנו יודעים לעבוד איתם ולחדש איתם קשרים כדי לעצב מציאות נוחה יותר בגבול", היא מרגיעה.
ד"ר בלנגה מוסיף כי הדרוזים סבלו מהתקפות של דאעש בתקופת מלחמת האזרחים בסוריה. "הכפר חאדר עמד מספר פעמים מול סכנת פשיטה של אסלאמיסטים. ישראל כעת לא רק שומרת על הביטחון שלה, אלא גם מנסה להגן על האוכלוסייה הזו. יש לזכור שלבני העדה הדרוזית שגרים במג'דל שאמס יש משפחות בחאדר, ומפרידה ביניהם גבעת הצעקות, בה הם מחליפים צעקות אחד עם השני. היו מקרים שהדרוזים שגרים במג'דל שאמס אמרו שאם תהיה התקפה על המשפחות שלהם בחאדר, הם ילכו לעזור להם. ישראל לא מעוניינת שאזרחים יחצו למדינת אויב בשביל להילחם שם נגד אסלאמיסטים או קבוצות מורדים".
בנוסף, הוא מביא דוגמה לאינטרס הביטחוני של ישראל להגן על האוכלוסיות לאורך הגבול. "בשנת 2017 היה פיגוע בכפר הדרוזי חאדר, שבו הרגו 9 תושבי הכפר ממכונית תופת שהתפוצצה, והתחיל ירי שזלג לגבול שלנו. צה"ל התחייב למנוע את כיבוש הכפר בידי אסלאמיסטים, מתוך המחויבות שלו לאוכלוסייה הדרוזית שבישראל. ישראל צריכה לחשוב איך היא מנצלת את חוסר היציבות כרגע בסוריה על מנת לשמור על האינטרסים שלה. בין היתר, זה אומר שהיא צריכה לקשור קשרים עם בני מיעוטים שמרגישים את האיום הביטחוני שעלול להיות להם מהנפילה של משטר אסד ומחפשים גורם כוח שיכול לספק להם הגנה או לתרום להם מבחינה ביטחונית".
נותר לנו לקוות שלמרות האתגר, נצליח לשמור על הגבול ועל יחסי שכנות טובים עם המדינות באזור.
